דצמ 312014
 

29 בינואר. פורסם צו המלך הפוטר את היהודים משרות צבאי, בתמורה לתשלום מס שנתי קולקטיבי של 700,000 זהובים. נאמר בצו, כי המלך נעתר לבקשת "כל עם ישראל בדוכסות וארשה שלנו – – – החושבים את עבודת הצבא לקשה עליהם". עוד נאמר, כי "הנימוסים, המנהגים וההרגלים בחיי המשפחה ובחיי החברה, שבהם בני ישראל אינם חדלים להיבדל מכלל תושבי הארץ, ושבהכרח מעכבים את שיתופם בזכויות האזרחים – – – מוכיחים, גם על פי הניסיון, שאת העניין החשוב של הגנת המולדת אי אפשר עדיין למסור לידיהם בלי סייגים". הפטור מן השירות הצבאי היה כרוך כמובן בהשעיית כל הצעדים להשוואת מעמדם האזרחי של היהודים. החוגים הריאקציונים בממשל ובציבור הפולני הם שתמכו במגמה לפטור את היהודים מחובת השרות הצבאי ואף להחזיר לקהילות היהודיות את סמכויותיהן האוטונומיות.

30 באוקטובר. פורסם צו האוסר על היהודים לעסוק בייצור ובמסחר משקאות ולהחזיק בתי-מרזח, פונדקים ומזקקות ליי"ש. צו זה היה אמור להיכנס לתוקף ב-1 ביולי 1814 והוא איים לשבור את מטה לחמם של עשרות אלפי משפחות יהודים, כמחצית מן האוכלוסיה היהודית בפולין. נאמר בצו, כי ביסודו עומד "הרצון להביא הפעם את משפחות היהודים העוסקות במשלחי-יד אלה למקצועות יותר מועילים לכלל אוכלוסיית הארץ".

יהדות פולין, על חלקיה, עקבה במתיחות אחרי התקדמות מסע המלחמה של נפוליאון ברוסיה. בדרך כלל נטתה האהדה לצד נפוליאון או שהקפידו להפגין אהדה כזאת, כיוון שהפולנים השליכו את יהבם על ניצחון נפוליאון. משהגיעו הידיעות על תבוסת נפוליאון נקלעה יהדות פולין לאווירה של אי-ודאות וחשש כבד מפני העתיד.