דצמ 312014
 

בסיים הפולני ובציבור התחדש והקצין הוויכוח בסוגיה היהודית. הטענה העיקרית בפי המקטרגים היתה שהיהודים כה התרבו בפולין בעשרות השנים האחרונות, עד שהם מהווים חלק שביעי מכלל האוכלוסיה והם מסכנים את עתיד האומה הפולנית. פטיציה ברוח זו הוגשה מטעם הסיים של פולין לצאר: "עם ישראל, הנבדל לגמרי בלשונו, בדתו, בחוקיו ובמנהגיו, מרכיב ממשלה בתוך ממשלה, אומה בתוך אומה, הוא פורה ורבה עד מאד ובמשך שנים מועטות יעלה במספרו על האוכלוסיה הנוצרית והתוצאות הצפויות מתופעה מוזרה זו בחיים המדיניים תהיינה נוגות". יש למצוא סידור קבע לבעיה היהודית בדחיפות – נכתב בעצומה – ולפי שעה יש לאכוף בנחרצות את החוק האוסר על היהודים מכירת משקאות, בעיר ובכפר, ויש להחיל עליהם חוק גיוס לצבא.

אך הצאר אלכסנדר הראשון לא נכנע ללחצים האלה וגילה זהירות ומתינות. הבעיה סבוכה ומורכבת – השיב לפניית הסיים – פתרונה דורש יישוב דעת ואיסוף חומר רב, קודם שנוקטים אמצעים חדשים.

נימה מתונה בלטה גם בוויכוח הציבורי שהתנהל בסוגיה זו בשנים 1820-1815. בעשרות המאמרים והחוברות שנתפרסמו בתקופה זו סביב השאלה היהודית לא מעטים היו הדוברים הליברלים, מחוגי האצולה ואף הכמורה, שתלו את פגמי היהודים בדיכוי ובאפליה שהיתה מנת חלקם; ויחד עם זאת, אצל כל הדוברים שררה הסכמה כי היהודים צריכים להיתקן ולהשתלב בתרבות ובלאומיות הפולנית. נקודת המחלוקת העיקרית בין הליברלים לבין האנטי-יהודים היתה בשאלה אם היהודים יכולים בכלל להיתקן.

בין המקטרגים על היהודים היו כאלה שבחרו להסתתר מאחורי שמות בדויים של מחברים יהודים החושפים כביכול את מחשבותיהם של היהודים עצמם על כל היזמות המכוונות לתקן את מצבם. כך נתפרסמה חוברת "קול עם ישראל", בשמו של יהודי חרדי פיקטיבי, הרב משה בן אברהם, ובה קריאה למתדיינים הפולנים שלא להתערב בחייו הפנימיים של העם היהודי ולא לכפות עליו תרבות זרה. היהודים יעדיפו גירוש על פני הסתלקות מדתם וממנהגי אבותיהם.

קולם של המשכילים היהודים קיבל ביטוי קלוש בחוברת בשם "ירובעל" (1818), שפורסמה בעילום שם ("בן דת ישראל"). מחברה היה מורה צעיר, יעקב טוגנהולד, שנתמך כנראה על ידי פרנסי הקהילה היהודית בוארשה. היה זה חיבור אפולוגטי, שביקש להוכיח כי רוב ההאשמות שטופלים ביהודים אינן מוצדקות; היהודים מסוגלים לשנות את אורחות חייהם אם ינהגו בהם בהגינות, ונאמנותם למולדתם פולין היא מוחלטת.

בין הפרסומים האנטי-יהודיים בלטה החוברת "תחבולה נגד היהודים", שנתפרסמה בעילום שם ב-1818. מחברה הרחיק לכת עד לקביעה כי היהודים מהווים תלכיד גזעי הסר למרותה של "ממשלה נסתרת". הדת היהודית מצווה עליהם לנצל ולרמות את הנוצרים. תיקון היהודים הוא בגדר אשליה גמורה. אין שום הבדל מהותי בין היהודים המתבוללים או אף המומרים לבין היהודים הפשוטים. אלה גם אלה מסכנים את החברה הפולנית. נגד היהודים אין עצה ואין תחבולה אלא בהוצאתם מתוך החברה הפולנית וריכוזם בטריטוריה מיוחדת להם. ברוח זו יש לפנות אל הצאר ולבקש ממנו להעביר את היהודים לחבלי ארץ מיוחדים בדרום רוסיה. בכתב אנטי-יהודי זה נמזג אפוא יסוד חדש, גזעני, המבשר את הופעת האנטישמיות המודרנית, חמישים שנה מאוחר יותר.