דצמ 312014
 

ינואר. יצא צו קיסרי לשנות את שפת התפילות, הדרשות והטקסים בבתי-הכנסת מעברית לגרמנית. ההחלטה נומקה בצורך לתקן את מצבם הדתי, המוסרי והתרבותי של היהודים.

בתגובה על הצו החדש הוגש לקיסר תזכיר מאת המחנך הרפורמי, פטר (פרץ) בר (1838-1758), ששימש כמורה בבית-הספר היהודי החדש בפראג, ובו הצעה מפורטת לתיקון דפוסי הפולחן היהודי וטיהור הדת מכל הסיגים שנתווספו אליה, לדעת המחבר, במטרה להקים חיץ בין היהדות לבין הדתות האחרות. בר פרסם ב-1822 חיבור על "הכיתות הדתיות ביהדות", בו הצביע על הגיוון שאפיין את התופעה היהודית ההיסטורית, בצד הזרם הפרושי והרבני – שומרונים, מתייוונים, צדוקים, איסיים, קראים – וביקש לקעקע את תביעת הזרם הפרושי והרבני לבלעדיות ביהדות. אפשר לוותר על ההלכה ועדיין להיות יהודי, טען בר. הוא הציע בתזכירו להקים בתי-מדרש למורי דת יהודיים, שידחקו את רגלי הרבנים.

פטר בר ונפתלי הרץ הומברג היו דוברי הזרם הקיצוני בתומכי הרפורמה באוסטריה, בוהמיה, מורביה וגליציה; אך רוב חברי הקהילה היהודית בווינה ובפראג לא תמכו בהצעותיהם מרחיקות הלכת של בר והומברג. גם בחוגי הממשל לא התלהבו מן ההצעות להנהגת תיקונים בדת היהודית העשויים לטשטש את ההבדל בין שתי הדתות ולחולל פילוג ומריבה בקהילה היהודית.

מאסף ספרותי שנתי בעברית, "ביכורי העתים", יצא לאור בווינה, בעריכת שלום הכהן, שאליו הצטרפו משה לנדא ויהודה ייטלש, מראשי המשכילים בפראג. שנים-עשר כרכים של המאסף יצאו עד שנת 1831. מאסף מדעי בעברית, "כרם חמד" בעריכת ש.ל. גולדנברג, החל יוצא לאור בשנת 1833 והתמיד בהופעתו עשר שנים.