דצמ 312014
 

מטעם המלך, פרידריך וילהלם השלישי,  נתפרסם צו האוסר על הכנסת תיקונים וחידושים בעבודת אלוהים בבית-הכנסת היהודי, בכלל זה השמעת דרשות בלשון הגרמנית: יש לשמור על צורת הפולחן הישנה ואין להכניס בה שינויים. התערבות זו של הממשלה היתה מסימני הזמן, מאז פקעה האוטונומיוּת של הקהילה היהודית. אך התייצבותה של הממשלה לצד החוגים האורתודוכסיים והשמרנים בודאי הפתיעה ואכזבה מרה את חוגי המשכילים והרפורמים, השואפים לשוות ליהדות אופי מודרני ולקרב בין היהודים והנוצרים. ישראל יעקבסון, מחלוצי הרפורמה בגרמניה, שיזם הקמת בית-כנסת פרטי בביתו, אולץ לסגור את בית-הכנסת הרפורמי על פי הוראת השלטונות.

באותו קנה עלתה גם הפקודה המלכותית שאסרה על היהודים להיקרא בשמות פרטיים נוצריים (1828). המדיניות הממשלתית היתה מכוונת אפוא להרים חיץ בין המיעוט היהודי לציבור הרוב הנוצרי, ובה בשעה להפעיל על היהודים לחץ להמרת דת.

במדינת סכסוניה-ויימאר יצאה הוראה להנהיג תפילה בשפה הגרמנית בבתי-הכנסת (בהפך מן האיסור שהטילה ממשלת פרוסיה על השימוש בשפה הגרמנית בתפילות ובדרשות בבתי-הכנסת). לעומת זאת הותרו נישואי תערובת בין יהודים לבין נוצרים, בתנאי שהילדים מנישואין אלה יוטבלו לנצרות. המשורר הנערץ גתה מחה במכתב לראש ממשלת הדוכסות על התרת הנישואים המעורבים, שלדעתו יפגעו במוסר חיי המשפחה המבוסס על הדת הנוצרית.