דצמ 312014
 

דצמבר. עם מות הצאר אלכסנדר הראשון ועליית ניקולאי הראשון לשלטון, פרץ מרד הדקבריסטים –  תנועת מחתרת מהפכנית שצמחה מקרב קציני הצבא והאצולה וביקשה להגשים משטר ליברלי ברוסיה, בהשראת רעיונות המהפכה הצרפתית. מיגור המשטר הצארי, הנהגת משטר חוקתי ושחרור האיכרים הצמיתים – אלה היו מטרותיה העיקריים של תנועת הדקבריסטים. המרד דוכא בקלות יחסית,

בשל העדר תמיכה עממית מספקת בתנועה; אך הזעזוע שחוללה הטביע חותם בלתי נמחק על התודעה הציבורית ברוסיה במשך כל המאה ה-19. בתוך כך הופנתה תשומת לב אל השקפותיהם ותפיסותיהם של הדקבריסטים, בכלל זה השקפתם על הבעיה היהודית.

האידיאולוג הבולט של הפלג הדרומי של תנועת הדקבריסטים היה קולונל פאבל פֶּסטל, שבחיבורו "אמת רוסית" (רוסקאיה פראבדה), פרש את מצעם הרעיוני של הדקבריסטים "הדרומיים" ובפרק "על הלאומים היושבים ברוסיה" התייחס גם לעם היהודי. "הם מאוחדים באחדות שאין כמותה". לא ניתן לשלב את היהודים בחברה האזרחית הרוסית, כיוון שהם רואים עצמם כעם נבדל ואין הם רואים ברוסיה את ארצם. הם חשים זרות למקום ולתושביו ואינם מהססים לנצל את התושבים שבתוכם הם חיים. דתם מורה להם לבוז לכל העמים האחרים. לפתרון הבעיה היהודית פתוחות שתי דרכים: אם רוצים לשלב את היהודים במדינה הרוסית, יש לשנות אותם. לצורך זה יש לכנס את טובי הרבנים שלהם ולטכס עצה כיצד לבטל את דפוסי ההתבדלות שלהם ולשנות את היחס העוין לנוצרים. לחלופין, יש להוציא את היהודים מרוסיה, אך בדרך קונסטרוקטיבית: יש לסייע ליהודים להקים מדינה משלהם, אי שם באסיה הקטנה. בפלג הצפוני של הדקבריסטים החזיקו בדעה כי יש להעניק ליהודים שוויון אזרחי מלא.