דצמ 312014
 

בווילנה יצא לאור ספרו של יצחק בר לוינסון (ריבּ"ל), "תעודה בישראל", בו יצא נגד החינוך היהודי ב"חדר", נגד הלימוד בשפה האידית, בעד החייאת השפה העברית כשפת העם היהודי, הן על בסיס דתי והן על בסיס לאומי, בעד לימוד שפות המדינה – רוסית וגרמנית – והשימוש בהן, נגד פרנסות האוויר היהודיים ובעד חזרה לעבודת כפיים ועבודת האדמה. ספר זה היכה הדים רבים בציבור היהודי ברוסיה. חוגי משכילים אימצו אותו כמדריך לפעולה ובחוגי האורתודוכסיה שיקצו אותו בחמת זעם. הממשלה הרוסית העניקה לו פרס של 1,000 רובלים על הספר, שהממשלה ראתה בו תרומה וחיזוק למדיניות המכוונת לתיקון היהודים.

ערכים אישיים
  1. ריב"ל (1860-1788). מאבות ההשכלה ברוסיה ונקרא בפי בני דורו "מנדלסון היהודי". בן למשפחה עשירה, שרכש לעצמו השכלה וידיעת שפות בכוחות עצמו. שימש כמתורגמן בצבא הרוסי במלחמה נגד נפוליאון (1812). הוא התגורר תחילה בגליציה, שם שימש כמורה בבתי-הספר הממשלתיים והתרועע עם מייסדי תנועת ההשכלה ברוסיה של זמנו – נחמן קרוכמל, יצחק ארטר, יוסף פרל, ש.י. רפופרט. בשל בריאותו הלקויה חזר להתגורר בעיר הולדתו קרמניץ, שהיתה מבצר של אורתודוכסיה חסידית. רק עצמאותו הכלכלית וקשריו הטובים עם השלטונות הרוסיים גוננו עליו מפני זעמה של סביבתו האדוקה. השפעתו על סביבתו הקרובה היתה מועטה והוא הוכרח לנהוג זהירות; אך ברחבי תחום המושב היו המוניטין שלו גדולים. ספרו החשוב השני, "בית יהודה", יצא לאור ב-1838. בחיבור זה ניסה ריב"ל להסביר את מהות היהדות, לכאורה בתשובה לשאלות איש נוצרי. יסוד היהדות במהותה היא מערכת חוקים; אך מן הראוי לכלול במערכת חוק זהו לא רק חוקים שמקורם אלוהי, אלא גם את "החוק האזרחי", חוקים שמקורם אנושי והם מעוצבים בהתאם לדרישות החברה וניתן לשנותם בהתאם לנסיבות ולאילוצים. לוינסון שימש יועץ לממשלה בענייני צנזורה על הספרים הכתובים עברית. הוא המליץ לצמצם את מספר בתי-הדפוס לספרים עבריים לשלושה, כדי להגביר את הפיקוח עליהם, בייחוד על הספרות החסידית. בהשפעת הצעתו של לוינסון יזמה הממשלה ב-1838 ביקורת מקיפה של כל הספרים שהודפסו בעברית. כמו כן ביקש ריב"ל לשכנע את הממשלה ליזום מהלך שיעביר שליש מן האוכלוסיה היהודית לחקלאות. שינוי זה יש לכפות על היהודים, גם ללא הסכמתם. ריב"ל פרסם דברי ביקורת חריפים על המשטר האוליגרכי המושחת הנוהג בקהילות, שבו מיעוט קטן של פרנסים, חוכרי מסים ורבנים, רודה בהמון היהודי הסר למרותו ומוצץ את לשדו. יחד עם זה לא היססו החוגים החרדיים בווליניה ובליטא לפנות אל ריב"ל, שיצא להגנת היהדות והתלמוד בפני ההתקפות עליהן ונוכח התרבות מקרי עלילות דם כנגד היהודים. ריב"ל נענה ברצון לפניות אלה ופרסם ב-1837 את הספר "אפס דמים", להפרכת עלילות הדם, ולאחר זמן את הספר "נתיבות עולם" להגנת התלמוד.