דצמ 312014
 

בהשפעת הזעזוע שחוללה מהפכת יולי בצרפת, ניכרה התעוררות מחודשת של הכוחות הליברליים בגרמניה, שהעלו שוב על נס את התביעה להרחבת החירויות האזרחיות, ובכלל זה הקריאה לתיקון האפליה הנוהגת כלפי היהודים. בד בבד התחדש הפולמוס סביב שאלת היהודים. התיאולוג הנוצרי פאולוס מהיידלברג, שכבר ב-1817, בספרו "דעותיהם של חכמי ישראל וחכמי הנוצרים בדבר תיקונם של בני דת משה", טען כי מקור הצרה הוא שנוהגים עם היהודים כאילו היו עם בפני עצמו וכמובן היהודים עצמם מטפחים את קיומם הקיבוצי הנפרד, בעוד שפתרון השאלה היהודית יכול לבוא רק כשיתייחסו אל היהודים באופן אינדיווידואלי ועל פי מידת השתלבותו של הפרט היהודי בתרבות ובחברה הגרמנית; פאולוס חזר עתה על עיקרי טענותיו בספר חדש "ההתבדלות הלאומית של עם ישראל". כנגדו יצא המשכיל היהודי הצעיר, גבריאל ריסר (Gabriel Riesser, ), כוכב עולה בשמי הפובליציסטיקה היהודית והגרמנית, בחוברת "להגנת השוויון האזרחי של היהודים, כנגד טענותיו של הד"ר פאולוס" (1831).

ערכים אישיים
  1. גבריאל ריסר (1863-1806) בן למשפחה מתבוללת בהמבורג, למד משפטים באוניברסיטת היידלברג, אך עם סיום לימודיו נחסמה דרכו לקריירה משפטית או אקדמית, בשל יהדותו. ריסר הפגוע גמר אומר להקדיש כל מאמציו להשגת שיווי הזכויות ליהודים. הוא פסל את הדרך, שבה בחרו רבים מן האינטלקטואלים היהודיים הצעירים, שהמירו את דתם, כדי לפרוץ את המחסום שמנע מהם לממש את שאיפותיהם המקצועיות והקרייריסטיות. יש להיאבק על האמנציפציה ליהודים ואין להתנות אותה בהמרת דת, טען ריסר. בכך הכניס ממד חדש למאבק למען זכויות היהודים: מאבק זה יש לנהל לא בשם האינטרס היהודי בראש וראשונה, כי אם בשם האינטרס הגרמני והכלל-אנושי. ב-1831 פרסם חוברת "על מצבם של בני דת משה בגרמניה", בה קרא ליהודים להתארגן לצורך השגת זכויותיהם. המאבק הוא בשם עקרונות הצדק והכבוד ולא רק בשם היהודים. קריאתו של ריסר עוררה הדים. התיאולוג הנוצרי, ד"ר פאולוס, הגיב על מאמרו של ריסר בספרו "ההתבדלות הלאומית של עם ישראל", וריסר שב והגיב על חוברתו של פאולוס: היהודים כבר חדלו מזמן מהיות אומה. שאלת היהודים אינה אלא שאלת חירות הדת. הדת היא עניין אישי, שאינו צריך לגרום להגבלת הזכויות האזרחיות. מציעים ליהודים טבילה נוצרית כתנאי להשתלבות באומה הגרמנית; אבל יש רק טבילה אחת מנקודת הראות הלאומית והיא "טבילת הדם במלחמה משותפת לחירות המולדת". ריסר כתב והתפלמס ללא לאות. ב-1831 ייסד כתב-עת בשם "היהודי, כתב-עת לענייני הדת וחופש המצפון" (Der Jude, Periodische Blatter für Religion und Gewissensfreiheit ). עצם השימוש בשם "יהודי" היה בגדר התרסה כלפי המגמה הרווחת בקרב הפעילים היהודיים להמיר את השם "יהודי" בכינוי "בן-דת משה". ב-1833 יצא ריסר נגד ההצעה החדשה שיצאה מחוגי הממשלה לחלק את היהודים לשתי קבוצות – האחת, שתקיף את האמידים והמשכילים, אלה יוכרו כאזרחים, בהגבלות מסוימות, והשנייה תכלול את כל שאר היהודים, אלה יהיו במעמד "חוסים" בלבד. ריסר תקף את ההצעה החדשה שכמוה כנסיגה מוחלטת מן החוק של 1812, שהכיר בזכויותיהם האזרחיות של היהודים. אל הפולמוס הצטרפו גם פובליציסטים גרמנים ששללו תכלית שלילה את הכוונה להחזיר את הגלגל אחורנית בחקיקה היהודית.