דצמ 312014
 

מוחמד עלי, שליט מצרים, פלש לארץ והביא קץ לשלטונו של עבדאללה. המשטר החדש הנהיג בשטחים שבשליטת מוחמד עלי רפורמות מנהליות מרחיקות לכת: צמצם את סמכויות הקאדים המוסלמים וביטל את האפליות הנהוגות כלפי המיעוטים הלא-מוסלמיים, בהתאם להתחייבויותיו כלפי המעצמות האירופיות; בוטלו המסים המיוחדים שהוטלו על הנוצרים והיהודים, בוטל האיסור לרכוב על סוסים, בוטלה החובה ללבוש בגדים מיוחדים. מצב הביטחון בארץ השתנה תכלית שינוי. חל שיפור ניכר במצב הכלכלי. הוקמו ישובים חקלאיים חדשים, בהם הושיבו פלחים ממצרים ומסודן. לעומת זאת, עול המיסוי לא הוקל, כי אם להפך; ומשהוטלה על תושבי הארץ גם חובת גיוס כללי, פרץ מרד כללי בארץ. הפלחים המורדים השתלטו על ירושלים ועל חברון ופרעו ביהודים. גם בגליל התקוממו הפלחים, השתלטו על צפת ופרעו בתושביה. עשרות מיהודי הקהילה נהרגו ומאות נפצעו. נשים נאנסו. כחודש ימים נמשכו ימי הטרור בעיר, עד שהגיע צבאו של איברהים פחה ודיכא את המרד. הקהילה היהודית בטבריה ניצלה רק בתשלום כופר עצום, שהוחזר לה לאחר דיכוי המרד. בדי עמל החזיר איברהים פחה את השקט בארץ. הוא עשה שפטים במורדים ואילץ את האוכלוסייה שנטלה חלק במהומות להחזיר את הביזה ליהודים.

עליית הפרושים לצפת נמשכה בשנות ה-20 ובתחילת שנות ה-30. אך אסונות הטבע שפקדו את העיר  – שנות בצורת, מגפת דבר, מכת ארבה, שלגים וגשמי זעף – הבריחה עשרות מחברי הקהילה הפרושית לירושלים, ביניהם משפחת דוד ילין (1863-1803), שעלה לארץ מלומז'ה, ב-1834, השתקע בצפת, אך בתוך אותה שנה נטש את העיר ועבר לירושלים.

ב-1831 שיגרו יהודי צפת שליח אל קצה תימן, למצוא שם את בני עשרת השבטים ולהפציר בהם לעלות לארץ-ישראל ולהחיש עזרה לאחיהם הנלחצים כאן. השמועה על מציאות עשרת השבטים בתימן ניזונה מסיפורי שליח אחר שיצא לתימן ב-1825 ולדבריו נתקל שם בבני שבט דן. הבחירה נפלה על ברוך בן שמואל, רופא, הרפתקן, יליד פינסק, שעלה לארץ והשתקע בצפת ב-1819. הוא נסע עבר דרך דמשק, חלב, קורדיסטן, בגדד, בצרה, בושיר, מוסקט, עדן והגיע לצנעה בסוף שנת 1833. מכאן יצא בלוויית מדריך אל האזור שלפי השמועה נמצא שם שבט דן. מסע זה לא הניב תוצאות. בשובו לצנעה הציע בן שמואל את שירותיו הרפואיים לאימאם החולה, אלמהדי עבדאללה. הוא הצליח לרפא את האימאם וזה מינה אותו לשמש כרופא החצר ויועץ לאימאם. בן שמואל עורר עליו קנאה ואיבה מצד חצרני האימאם. התנהגותו היהירה של בן שמואל החישה את קצו. כאשר פלש איברהים פחה לתימן, ב-1834 התרברב בן שמואל כי הוא יוכל להביס את המצרים אם יינתן לו הפיקוד על הצבא. האימאם חשד בכוונותיו של היועץ היהודי ובטיול הבוקר היומי שלהם ירה האימאם בבן לווייתו היהודי והרגו.