דצמ 312014
 

באי-כוח הקהילות היהודיות בערים של בוואריה – וירצבורג, ביירויט, אנסבך, אוגסבורג, שפייאר, רגנסבורג ומינכן – התכנסו, במקומותיהם, בהתאם לפניית הממשלה, כדי לנסח תשובות מוסכמות לסדרת שאלות בענייני היהדות. שאלות אלה חוברו על ידי מומחים ממונים מטעם השלטונות המקומיים והשתנו ממקום למקום. בין השאלות היו גם אלה: "האם היהודים חושבים רק את עצמם לצאצאי אדם וחוה?", "מה פירוש המלים 'גוי' ו'גוי של שבת'?" החרדים והרפורמיים השתדלו להגיע לניסוחים מוסכמים ולהציג חזות יהודית אחת בפני השלטונות, אך בכמה שאלות יסוד לא הצליחו לגשר על חילוקי הדעות. הבולט שבהם היה עניין הרעיון המשיחי. הרפורמים ביקשו לשוות לרעיון זה אופי מטאפורי: חזון אודות תיקון עולם במלכות שדי; אך החרדים התעקשו על אופיו המוחשי הפרטיקולרי: קיבוץ גלויות וגאולת עם ישראל. גם בין הקהילות השונות לא היתה תמימות דעים; היו שנטו יותר לצד הרפורמיים והיו שנטו לצד האורתודוכסים. חילוקי דעות אלה סיפקו לממשלה הבווארית תירוץ נוח לעכב בעד קידום החקיקה היהודית. חוגי השלטון לא הסתירו דעתם כי בוויכוח בין חרדים לרפורמים, עמדת הממשלה נוטה לגישה האורתודוכסית, שאין להכניס חידושים נפסדים לדת היהודית.

הלאנדטאג של וירטמברג חזר לדון בחקיקה היהודית, בעקבות פניות חוזרות של הקהילות היהודיות למתן אמנציפציה מלאה ליהודים. ברוב קולות מכריע המליץ הלאנדטאג להעניק ליהודים את כל הזכויות האזרחיות "המותרות מטעם הקונסטיטוציה".