דצמ 312014
 

1 בינואר. רעידת אדמה קשה פקדה את הגליל. צפת נחרבה לגמרי. כאלפיים איש נספו, רובם יהודים. גם טבריה נפגעה. כ-500 יהודים נהרגו תחת הבתים שקרסו. רבים מן הניצולים עברו לירושלים. גם הקהילה היהודית הקטנה בשכם נפגעה ברעש. כ-60 איש נספו שם.

ירושלים החליפה את צפת כמרכז הישוב הפרושי בארץ. ישראל שקלוב, ששהה בזמן הרעש בירושלים ופעל רבות לסייע לניצולי הרעש בצפת, ביקש להקים כאן את המרכז הפרושי ב"חצר" חדשה שנרכשה בתרומת "הפקידים והאמרכלים" באמסטרדם. אך רוב הפרושים העדיפו לשקם את חצר "החורבה" ולחדש שם את המרכז הפרושי. הוויכוח סביב החצרות פילג את העדה הפרושית והסעיר אותה במשך זמן רב. ה"חכם באשי" וראשי העדה הספרדית תמכו בעמדת מצדדי "החורבה", והיא נתקבלה, למרות התנגדותו של ר' ישראל. פועלו החשוב האחרון של מנהיג העדה הפרושית היה להשיג הסדר עם החסידים והספרדים על חלוקת הכספים המגיעים מאירופה, בייחוד כספי התרומות מהונגריה, שעליהם רבו פרושים עם החסידים.

שמונה משפחות של עולים מגרמניה ומהולנד, שהשתקעו בירושלים בשנות ה-30, החליטו להיפרד מכולל הפרושים וייסדו כולל נפרד, שנקרא כולל הו"ד (הולנד ודייטשלאנד) ותבעו לעצמם חלק ניכר מכספי התרומות שהגיעו מארצות המוצא שלהם.

העלייה מגרמניה בשנות ה-30 היתה של תלמידי חכמים צעירים בודדים, שעשו דרכם מגרמניה לארץ-ישראל בתקופה בה החלה תנועת הגירה לאמריקה של יהודים שנכזבו מסיכויי האמנציפציה בגרמניה. מתי-מעט גמרו אומר לעלות לארץ-ישראל דווקא, חלקם בהשפעת הטפותיו של החת"ם סופר, ראש ישיבת פרשבורג והמנהיג התורני הבולט במרכז-אירופה, והאווירה המשיחית ששררה בישיבת פרשבורג.

חלוץ העלייה מגרמניה היה ר' משה זאקס (1870-1800), תלמיד החת"ם סופר, שעלה לארץ ב-1830. אכזבתו הגדולה היתה משהתברר לו כי בירושלים יהודי אינו יכול להתפרנס ממלאכה. הוא נתפס לרעיון של התיישבות חקלאית. יצא לאירופה לעשות נפשות לרעיונו, אך חזר בפחי נפש. הוא עורר את זעמם וחששם של ראשי הכוללים ואלה איימו להפסיק את תמיכתם בו ובמי שיעסוק בחקלאות. זאקס השתתק במשך עשר שנים, אך בתחילת שנות ה-50 שב לרעיונו והחל מפרסם מאמרים בעיתונות היהודית בגרמניה. ב-1854 הקים עם כמה מהמקורבים לדעותיו את "חברה קדושה תפארת ירושלים העוסקים להרים קרן עבודת קרקעות"; אך ניסיון זה נכשל מחוסר אמצעים.

העולה השני מגרמניה היה ר' יהוסף שווארץ (1865-1804), שהגיע לארץ ב-1833, לאחר מסע תלאות שנמשך שנתיים. הוא רכש השכלה אקדמית בצד לימודיו התורניים והתרכז בלימוד ארץ-ישראל קודם לעלייתו. בירושלים החל בחקר שיטתי של הארץ, הגיאוגרפיה וההיסטוריה שלה. סייר בארץ, זיהה את אתריה ורשם את החי והצומח בה. ב-1843 יצא לאור בירושלים (מבית הדפוס של ישראל ב"ק) ספרו "תבואות השמש", הכולל את תצפיותיו האסטרונומיות על תנועת גרמי השמים לצורך חישוב מועדי הנץ החמה. ב-1845 יצא לאור חיבורו הגדול השני "תבואות הארץ", היה זה ספר המחקר המדעי הראשון בשפה העברית על ארץ-ישראל ויישובה. ספר זה תורגם לאנגלית ולגרמנית והקנה למחברו מוניטין בינלאומיים. ניתן לראות בר' יהוסף שווארץ חלוץ חקר ארץ-ישראל בעת החדשה. ר' יהוסף שווארץ, כמו עולים אחרים מגרמניה, נטו להתקרב אל החכמים הספרדים בירושלים, להתפלל עמם ואף לסגל לעצמם את הלבוש ואת אורח החיים של הספרדים.