דצמ 312014
 

ממשלת בריטניה פתחה קונסוליה אירופית ראשונה בירושלים. תחת ממשלת מוחמד עלי נפתחה ארץ-ישראל לנוכחות גוברת של המעצמות האירופיות. החלה התחרות בין המעצמות האירופיות, ובראשן רוסיה, צרפת ואנגליה, על ההשפעה באיזור. הסתמן עניין אירופי גובר והולך בארץ-הקודש. הארץ הפכה יעד למשלחות חקר וגילוי.

בהנחיות שקיבל הקונסול האנגלי הראשון, ויליאם טנר יאנג (Young), נאמר לו במפורש, כי "הענקת חסות כללית ליהודים תהווה חלק מתפקידך". כמו כן התבקש להכין סקירה מקיפה על מצבו של הישוב היהודי בארץ. יאנג, נאמן לשליחותו, טרח לקשור קשרים מיוחדים עם הישוב היהודי ותוך זמן קצר הגיש תמונה רחבה של חיי הישוב היהודי בארץ, שפרטיה היו מדכאים למדי.

ניסיון כושל של "השער העליון" להשיב לעצמו את השליטה בארץ-ישראל וסוריה הסתיים בתבוסה קשה. שוב איים מוחמד עלי לעלות על קושטא. רק התערבותם של הבריטים, ששיגרו צי אל הדרדנלים ואיימו לחסום את מוחמד עלי בכוח, הצילה את הממלכה העותמנית.

על פי הדוח שהגיש יאנג לשר החוץ פאלמרסטון, מספרי היהודים בארץ ישראל עולים במידה ניכרת על מספרי המפקד של מונטיפיורי: יש קרוב ל-10,000 יהודים בכל הארץ, מהם כ-5,500 בירושלים.

הקונסול הרוסי בירושלים מינה את ר' ישעיהו ברדקי, חתנו של ר' ישראל משקלוב ויורשו בהנהגת העדה הפרושית, כ"ואקיל" (נציג קונסולרי) של כל היהודים הרוסים בארץ-ישראל. יזמה זו של הרוסים ציינה את התחרות שנפתחה בין נציגי המעצמות – בעיקר בין רוסיה ובריטניה – על ההשפעה והשליטה בארץ-ישראל, כאשר הציבור היהודי הקטן מהווה יעד מבוקש אצל הקונסולים. כל אחד ביקש לפרוש את חסותו על מספר גדול ככל האפשר של יהודים. עם זאת, הכירו המעצמות האירופיות בעדיפות מעמדה ועניינה של בריטניה, לפחות כשמדובר היה בישוב היהודי הקטן. הן הממשלה הרוסית והן הממשלה הצרפתית הסכימה למעבר יהודים בעלי נתינות רוסית או צרפתית לחסות הקונסוליה האנגלית. הממשלות האירופיות ייחסו ערך מוגבל ליהודי הארץ בהשוואה לגורמים האחרים באוכלוסיה. לעומת זאת, הקו של ממשלת בריטניה, כפי שעוצב בידי פאלמרסטון היה, שבכל מקרה שיהודי אוסטרי, רוסי, צרפתי או אחר יסבול מרדיפה או מעוול אחר כלשהו והקונסול שלו ידחה אותו וימאן להעניק לו את הגנתו, הקונסול הבריטי יחוש להגנתו ויעניק לו חסות. קו זה קיבל ביטוי בדברים מפורשים שהשמיע ב-1847; אז גם התערב הקונסול האנגלי, פין, במהירות כדי לגדוע עלילת דם שרקחו הנזירים היוונים בירושלים.

ביקור שני של משה מונטיפיורי בארץ (מתוך סדרה של שבעה מסעות לארץ-ישראל; הראשון נערך ב-1827), שנמשך חודשיים ימים. במסע זה הגיע מונטיפיורי להכרה כי יש ליזום מפעלים יצרניים בארץ ולא להסתפק רק במפעלי צדקה. לאחר ביקורו עבר במצרים וניסה לשכנע את מוחמד עלי לתמוך בתכנית ליישובם של יהודים על הקרקע באדמות שיוחכרו לצורך זה בארץ-ישראל. תגובתו של מוחמד עלי היתה חמקנית.