דצמ 312014
 

סוחר יהודי מפריס הגיש קובלנה על שלטונות מדינת זאכסן בגרמניה, שמנעה ממנו לדור בדרזדן, בהתאם למדיניות הנהוגה שם כלפי היהודים. הפעם נמנעה ממשלת צרפת מנקיטת צעדים דרסטיים. שר החוץ, גיזו, הסביר כי אין ביכולתה של צרפת להכריח את מדינת זאכסן לנהוג כפי שצרפת נוהגת, תוך כיבוד זכויות האזרח ללא הבדל דת וגזע. פרשה זו חזרה על עצמה ב-1845 בשוויץ, ושר החוץ גיזו שוב טען כי ממשלת צרפת אינה יכולה להתערב בענייניהן הפנימיים של מדינות אחרות.

משפרצה שערוריית עלילת הדם בדמשק (פברואר 1840), כרמיה היה הראשון שהזעיק את ממשלת צרפת שתתערב בעניין; אך לתדהמתו התברר כי הממשלה אינה מוכנה להפעיל את השפעתה, בעיקר בשל מעורבותו העמוקה של הקונסול הצרפתי בדמשק בפרשה. מרכז הכובד של הפעילות הציבורית הבינלאומית למען קורבנות עלילת הדם בדמשק עבר לאנגליה.

בפריס יצא לאור ירחון (שעם הזמן הפך שבועון) "גנזים ישראליים" (Archives Israelites) , בעריכת שמואל כהן, מורה בבתי-הספר של הקונסיסטוריה ומתרגם התנ"ך לצרפתית. כתב-עת זה היה ביטאונם של המשכילים, שטרם איבדו עניין ביהדותם. ב-1842 יצא לאור בפריס ביטאון החוגים האורתודוכסיים – (Universe Israelite).

הדמות הבולטת בין האינטלקטואלים היהודיים בתקופה זו היה יוסף סלבדור (1873-1796), יליד מונפלייה, בן למשפחה מעורבת (אביו צאצא האנוסים שמצאו בשעתו מקלט בדרום-צרפת, אמו קתולית). סלבדור, בספרו, "ישו הנוצרי ותורתו" (שני כרכים, 1838), ביקש להוכיח כי הנצרות אין לראותה כפיתוח מושלם של היהדות ויש מקום למזג את שתי הדתות לדת אוניברסלית מושלמת אחת, שמרכזה יהיה בירושלים.

יהודים תופסים מקום גם בין גיבורי התרבות של צרפת בתקופה זו.

ערכים אישיים
  1. הקומפוזיטור ג'קומו מאירבר ( יעקב ליבמן-בר, 1864-1791, Meyerbeer ), נולד בברלין למשפחת בנקאים עשירה. כאשר האופרות הראשונות שהלחין לא זכו להצלחה, יצא לאיטליה, שם זכה להצלחה רבה. הוזמן לצרפת וכאן קלע לטעם הקהל והצלחתו הרקיעה שחקים. בשנות ה-40 התמנה מנהל האופרה בברלין, וכאן סייע רבות לקידום הקריירה של ריכרד וגנר. בין יצירותיו, "ההוגנוטים" (1836).



  2. רשל (אליזה רחל פליקס, 1858-1821), נחשבה שחקנית הבמה הגדולה בדורה. נולדה למשפחה מרובת ילדים של רוכל יהודי עני בשוויץ. המשפחה עברה לפריס ורשל שרה עם אחיותיה ברחובות פריס, כדי לזכות בפרוטות העוברים ושבים. מורה לזמרה גילה אותה ועודד אותה לטפח את קולה ואת כשרונה הבימתי. עד מהרה הסבה אליה את תשומת לב המבקרים. ב-1838 התקבלה ל"קומדי פרנסז", שם הוכרה כשחקנית הדרמטית הגדולה מכולן. בעיקר הצטיינה בגילום גיבורות הקלסיקונים הצרפתיים, קורניי וראסין. היא הביאה לתיאטרון הצרפתי סגנון חדש, רגשי וטבעי, במקום הסגנון הדקלומי ששלט עד אז בתיאטרון. היא סיירה בבירות אירופה והגיעה עד ארצות-הברית ב-1855. היא לא נישאה מעולם. ניהלה אורח חיים חופשי. ילדה שני בנים והיתה מאהבתם של כמה מן האישים הבולטים בחיי האצולה, הפוליטיקה והתרבות של פריס בזמנה. היא סבלה ממחלת השחפת ונפטרה בדמי ימיה.