דצמ 312014
 

עלילת דמשק, שהחרידה את כל העולם היהודי, התרחשה בשנה (שנת ת"ר), שבה, על פי רבנים ומקובלים, שעסקו בחישובי קץ, תהיה שנת הופעת המשיח. ההתעוררות הלאומית של עמי הבלקנים, בשנות ה-30, רק הגבירה את הגירוי המשיחי שאחז בכמה מגדולי הרבנים בכל קצות העולם היהודי. עלילת הדם בדמשק בלבלה קצת את עשתונותיהם של מחשבי הקיצין ודחקה אותם לקרן-זווית; אך אצל כמה מהוגי הדעות המשיחיים קיבלה מחשבת הגאולה תפנית מעניינת כאשר ביקשו לקשור אותה בסיכוי להתעוררות לאומית בקרב העם היהודי השרוי בגולה, בהשראת ההתעוררות הלאומית של עמי אירופה. שתי דמויות בולטות בהקשר זה היו הרב יהודה אלקלעי (1878-1798) והרב יהודה ביבאס (1852-1780).

ערכים אישיים
  1. הרב יהודה אלקלעי נולד בסראייבו. גדל והתחנך בירושלים. כיהן כרב זמלין (אז בשטח הונגריה), שהיתה עיר מריבה בין תורכיה, אוסטריה וסרביה. התעסקותו בקבלה, רשמיו החיים מן המאבקים הלאומיים המתנהלים בבלקנים, השפעת רעיונותיו של הרב יהודה ביבאס, עמו נפגש ב-1839, הניבו אצלו תפיסה מיוחדת, שבה משמשים בערבוביה הרעיון המשיחי והרעיון הלאומי. בספרו הראשון, "דרכי נועם" (1839), נתן פירוש מהפכני למושג ה"תשובה" המסורתי כשיבה לארץ-ישראל. למרות כל דברי הביקורת שהוטחו נגדו מצד הממסד הרבני, פיתח אלקלעי בהתמדה את רעיונו: השיבה לארץ-ישראל היא תנאי מוקדם לגאולת עם ישראל. הגאולה צריכה פעולה יזומה מוקדמת של העם. אלקלעי היה מעורב בניסיונות שונים להקים ארגון ליישוב ארץ-ישראל ולצורך זה ערך נסיעות לבירות אירופה; אך העלה חרס בידו. ב-1874 התיישב בירושלים שם המשיך בהטפותיו לשיבת ציון, עד יום מותו.



  2. יהודה ביבאס, בן למשפחת יוצאי ספרד, שמצאו מקלט במרוקו. נולד בגיברלטר והתחנך שם. עבר להתגורר באיטליה ורכש שם השכלה כללית. ב-1832 התמנה כרב של קורפו. הנהיג שם רפורמות בחינוך היהודי, במגמה מודרנית. ב-1839 ערך מסע באירופה, בבלקנים ובתורכיה ונפגש עם יהודה אלקלעי. בהזדמנות זו שמע ממנו את פרשנותו לרעיון התשובה. השניים שאבו זה מזה מלוא חופניים. היסוד הלאומי במחשבתו של ביבאס היה מגובש יותר מזה של אלקלעי. מייחסים לו תפיסה הגורסת כי היהודים צריכים להכשיר עצמם מבחינה מדעית וצבאית כדי לכבוש לעצמם את ארץ-ישראל בהנהגת המשיח. ב-1852 עבר ביבאס לארץ-ישראל והשתקע בחברון, שם נפטר באותה שנה.