דצמ 312014
 

בריטניה יזמה ועידה בינלאומית ביולי, בהשתתפות רוסיה, אוסטריה ופרוסיה, ובה הוחלט לכונן ברית מרובעת להגנת האימפריה התורכית. מוחמד עלי נדרש לפנות את שטחי ארץ-ישראל וסוריה, להוציא חבל עכו-צידון. משדחה מוחמד עלי את האולטימטום, השתלטו הבריטים, בסיוע האוסטרים, על ביירות וערי החוף של לבנון. עכו נפלה לאחר הרעשה כבדה של הצי הבריטי. הצבא המצרי נסוג מן הארץ. מצור ימי בריטי על אלכסנדריה שכנע את מוחמד עלי לקבל את תנאי המעצמות, לאחר שתקוותו להיעזר בצרפתים נכזבה.

שאלת ארץ-ישראל תפסה מקום מיוחד בדיוני המעצמות באותה שעה. ההצעה לכונן פרוטקטוראט אירופי מיוחד בארץ-ישראל נפלה בסופו של דבר. בין השאר נשקלה האפשרות לעודד התיישבות יהודית בארץ-ישראל, שבה צידד בעיקר פאלמרסטון, שר החוץ הבריטי. הצעה זו לא עוררה הדים בעולם היהודי. כל המעצמות האירופיות החשובות, להוציא את רוסיה, הלכו בעקבות אנגליה והקימו קונסוליות משלהן בירושלים. גם מדינות אחרות הקימו במשך הזמן קונסוליות בירושלים. העיר הפכה למרכז קונסולרי החשוב ביותר במרחב כולו. הקונסולים של המעצמות הפעילו בלא היסוס את זכויות היתר שלהן (קפיטולציות) והפכו לגורמי הכוח החשובים ביותר באזור. נתינים זרים נהנו מחסות מוחלטת של הקונסולים שלהם והיו מחוסנים בפני השיפוט העותמני.

התחרות הנמרצת בין נציגי המעצמות הגדולות בארץ-ישראל תרמה לחיזוק המיעוטים הנוצריים בארץ וגם המיעוט היהודי בכלל זה. תחרות זו התנהלה בגלוי, קודם כל במישור הדתי, בין הכנסיות והכיתות השונות. הפעילות המיסיונרית בארץ התגברה ויצרה מתיחויות לא רק בין הקבוצות השונות אלא גם בין הקונסולים לבין ראשי המיסיון של ארצותיהם, שלא תמיד הצליחו להביא לידי התאמה את האינטרסים המדינים שייצגו אלה עם האינטרסים הדתיים שייצגו אלה.

השינוי במעמדה של ירושלים קיבל ביטוי מובהק בהקמת מועצת העיר (מג'ליס) הראשונה בתולדותיה. בה נכללו גם שני נציגים נוצרים ונציג יהודי אחד. מספר תושבי העיר נאמד בכ-13,000 נפש.

העיר השנייה בגודלה בארץ היתה עזה, ובמספר תושביה עלתה על ירושלים – כ-15,000 תושבים. בערים עכו, חברון ושכם התגוררו כ-10,000 תושבים ויותר. גם ביפו גדלה האוכלוסיה ומנתה כ-6,000 נפש.