דצמ 312014
 

ביזמת הפרוסים הוקמה בירושלים אפיסקופיה (הגמונות) משותפת להם ולאנגלים, כשאחת ממטרותיה העיקריות להביא להמרת דת של היהודים. יזמה זו הניחה יסוד להתפתחותה של קהילה נוצרית פרוטסטנטית בארץ-ישראל, בצד הקהילה האורתודוכסית-יוונית והקהילה הקתולית. על הקהילות האלה יש להוסיף את הקהילה הארמנית, שהצטיינה בעושרה ובארגונה, הקהילה הקופטית, הקהילה החבשית, הקהילה האורתודוכסית-קתולית, הקהילה הסורית. עד אמצע המאה ה-19 הגיע מספר הנוצרים בארץ לכ-30,000 נפש, שלושה רבעים מהם אורתודוכסים-יוונים.

המיסיון הבריטי היה היחיד שפעל – אם גם בהצלחה מוגבלת מאד – בקרב הישוב היהודי. שאר המיסיונים פעלו בקרב הישוב הערבי. חלוץ המיסיון האנגלי בארץ היה יהודי מומר, יוסף וולף, שסייר בארץ בשנת 1821, כדי לבדוק את אפשרויות הפעולה למען הכנסייה האנגליקנית. בשנים 1824-1823 סייר בארץ המיסיונר לואיס ויי ונתן דחיפה נוספת להחלטה להגביר את הפעילות המיסיונרית בארץ. המיסיונר ג'ון ניקולייסון (Nicolayson ). המיסיון האנגלי פתח מרפאה ליד שער-יפו, בדצמבר 1838. בתנאי התברואה הקשים בירושלים מילאה מרפאה זו תפקיד חשוב ביותר. למרפאה נזקקו גם יהודים רבים. פרנסי הישוב היהודי ביקשו ממשה מונטיפיורי להקים מרפאה יהודית. מונטיפיורי שיגר לארץ (1843) את הרופא ד"ר שמעון פרנקל מגרמניה ומימן את פעילות ובמשך 15 השנים בהן שהה בירושלים. המיסיון האנגלי פתח בירושלים, ב-1844, בית חולים המכיל 24 מיטות. כאן נקבעו מזוזות בדלתות והוגש אוכל כשר לחולים היהודיים. רבני הישוב – הספרדים והאשכנזים – הטילו חרם על בית-החולים ואף הכריזו כי חולה שימות בבית חולים זה לא יובא לקבר ישראל. תחילה הדירו היהודים את רגליהם מן המקום, אך עד מהרה נפרץ החרם. היהודים נזקקו לשירותי בית החולים והגיעו אליו בהמוניהם. המיסיון הפעיל גם בתי ספר למלאכה. עשרות צעירות יהודיות למדו בהם תפירה.

יבול המתנצרים מקרב היהודים היה זעום – כעשר נפשות בשנה. אף על פי כן התמיד המיסיון האנגלי בפעילותו. ערכה ההומניטארי של פעילות המיסיון היה גדול. יהודים רבים ניצלו ממוות בזכות מפעלי הסיוע הרפואיים והכלכליים של המיסיון. לאמתו של דבר המיסיון האנגלי היה גם חלוץ הפעולות לפרודוקטיביזציה של בני הישוב היהודי בירושלים.