דצמ 312014
 

הקהילה הרפורמית בהמבורג, שמנתה כבר כ-800 חברים, יזמה בניית "היכל" חדש, גדול, והוצאת מהדורה חדשה של ספר התפילות הגרמני-עברי שלהם. יזמה זו הציתה מחדש את הפולמוס בין אדוקים ורפורמים. רב הקהילה היהודית בהמבורג, ר' יצחק ברנייס (Bernays, 1792-1849), הכריז על פסילת המהדורה החדשה של ספר התפילה הרפורמי: "אולי זה ספר תפילה, אך לא ספר תפילה יהודי". הוא פנה אל הסנט של המבורג בבקשה למנוע את בניית הטמפל החדש. ברנייס עצמו נחשב "אורתודוכסי מתון" והיה רב הקהילה הראשון בגרמניה שלמד באוניברסיטה. סבור היה שניתן לקרב בין היהדות לבין המדע; אך מעשיהם של הרפורמים נראו לו כפוגעים בעיקרי הדת היהודית. הסנט של המבורג דחה את תביעתו של ברנייס, אך הציע לרפורמים לנהוג בכבוד ובמתינות עם מנהיגי הקהילה היהודית האורתודוכסית.

בוויכוח הציבורי הער, הופגן כוחו של המחנה הרפורמי. רבנים צעירים רבים הזדהו כתומכי תיקונים מפליגים בדת ישראל – לא רק בספר התפילות כי אם גם בגוף המצוות.

בפרנקפורט קמה ב-1842 אגודת "ידידי הרפורמה" (Reformfreunde), שמנתה כמה עשרות צעירים משכילים, והללו יצאו במצע המעמיד את היהדות על בסיס חופשי, ללא מחויבות להלכה ותוך דחיית האמונה במשיח ובשיבת-ציון: "אין אנו מודים בשום מולדת זולת הארץ שנולדנו בה או שהננו אזרחים בה". מצע זה עורר התנגדות תקיפה לא רק בקרב חוגים יהודים מסורתיים, כי אם גם בקרב רוב הרבנים הרפורמיים. כמה מחברי אגודת "ידידי הרפורמה" נמנעו מלמול את בניהם וסביב תופעה זו התלקחה מחלוקת עזה ב-1843, כאשר עלתה השאלה אם יש לכלול בקהל ישראל גם בוגרים שלא נימולו. כמעט כל הרבנים והדוברים בשם האורתודוכסים ובשם הרפורמים הכריזו כי מצוות המילה מייחדת את היהדות ואין לוותר עליה, לא מבחינה הלכתית ולא מבחינה סמלית.

בפרנקפורט על נהר מיין יצא לאור כתב-עת עברי, ציון, בעריכת מיכאל קרייצנאך (Michael Creizenach, 1789-1842) ויצחק מרקוס יוסט (Isaac Marcus Jost, 1793-1860), שני מורים בבית-הספר היהודי המודרני (פילנטרופין). כתב-העת העברי נסגר ב-1842. קהל הקוראים בעברית היה מצומצם מאד. עוד קודם להוצאת  ציון היה יוסט מעורב בניסיון כושל אחר. במשך שלוש שנים (1841-1839) ערך את כתב-העת "קורות היהודים" (Israelitische Annalen), שסבל מתחרותו של ה"אלגעמיינע צייטונג".

ערכים אישיים
  1. יצחק מרקוס (מרדכי) יוסט (1860-1793), מחנך והיסטוריון, ניהל בפרנקפורט בית-ספר תיכון מעורב; למדו בו גם יהודים וגם נוצרים. הממשלה התערבה ואסרה על קיום חינוך מעורב; בית-הספר המשיך לפעול עם תלמידים יהודיים בלבד. ב-1853 ייסד יוסט בית-ספר לילדות יהודיות יתומות. ב-1820 החל יוסט במפעלו הגדול, כתיבת "ההיסטוריה של העם היהודי מימי החשמונאים ועד זמננו" (Geschichte der Israeliten seit der Zeit der Maccabaeen bis auf unsere Tage), ב-12 כרכים. יוסט נחשב חלוץ כתיבת ההיסטוריה היהודית המודרנית. חיבורו על ההיסטוריה היהודית בכללותה לקה בחולשה, כיוון שהמקורות שעמדו לרשותו היו קלושים. אף על פי כן הצטיין בגישתו הביקורתית, האובייקטיבית. הוא לא סבר שההיסטוריה היהודית עומדת בפני עצמה והבליט את זיקתה אל ההיסטוריות של העמים שבתוכם חיו היהודים. גישה זו לא מצאה חן בעיני אנשי "חכמת ישראל", שהעדיפו את הגישה ההיסטוריוציסטית, מבית מדרשו של ההיסטוריון הגרמני הרדר, גישה המחפשת אח הכוח המניע הפנימי בהיסטוריה של העמים. כמו כן תקפו את חיבורו של יוסט בשל הזלזול שהפגין בו כלפי המורשת הדתית, התלמודית, של היהדות. יוסט נמנה על חסידי הרפורמה המתונים חיבורו על "ההיסטוריה היהודית החדשה משנת 1815 עד שנת 1845", בשלושה כרכים, זכה להערכה רבה יותר.