דצמ 312014
 

מונה ה"חכם באשי" הראשון בירושלים, ר' אברהם חיים גאגין, על פי צו מיוחד מטעם הסולטן. בצו זה הוגדרו סמכויותיו של החכם-באשי. הוא הסמכות העליונה בכל ענייני הדת. הוא רשאי להטיל חרם ונידוי ולמנוע קבורה לפי דיני ישראל. פרנסי הקהל כפופים לו. הוא האחראי לגביית מסי הקהילה ולרשותו כוח אכיפה מטעם השלטון. הוא הממנה נציגי הקהילה למג'ליס (מועצת המחוז) הוא הממנה את חכמי הקהילה ופרנסיה. רק פסקי דין ומסמכים שאושרו בחתימתו יוכרו על ידי השלטונות. החכם באשי עצמו נהנה מחסינות משפטית.

משרת החכם באשי היתה קשורה במעמדו כ"ראשון לציון", תואר שניתן בקהילה הספרדית למי שהוכר כסמכות תורנית ראשונה במעלה. עד מהרה התברר כי תפקיד החכם באשי בעיני השלטונות הוא בראש וראשונה תפקיד מנהיגותי – חכם באשי כראש העדה היהודית כולה – ועל כן הנטייה היתה לבחור באישיות שיכולתו הפוליטית חשובה יותר מסגולתו התורנית. החכם באשי אינו מייצג בהכרח את הסמכות התורנית הגדולה בדורו. בחירת חכם באשי חדש קדמה לה בחירת "ראשון לציון" חדש. זו נעשתה על ידי אספה של חכמי ירושלים ונכבדיה מכל העדות. הודעה על הבחירה הועברה לחכם באשי בקושטא, ובאישורו של זה נקבע המינוי החדש על ידי השער העליון. אז נשלחו מקושטא מדי שרד מיוחדים לירושלים, בהם הולבש החכם באשי החדש ביום הכתרתו, שנחגג ברוב פאר והדר.

אף שסמכות החכם באשי הקיפה את הקהילה היהודית כולה – ספרדים כאשכנזים – ובעיני השלטונות הוא היה ראש הקהילה היהודית, במשך הזמן הצטמצמה השפעתו וסמכותו בענייני דת רק בתחומי העדה הספרדית, וגם שם לא נחשב סמכות תורנית ראשונה במעלה. האשכנזים, שברובם היו נתיני חוץ, יכלו להישען על חסות הקונסולים ולא נזקקו לשירותי החכם באשי.