דצמ 312014
 

בברלין קמה "האגודה לרפורמה ביהדות" (Genossenschaft für Reform im Judentum). הרוח החיה ביזמה זו היה זיגיסמונד שטרן (1867-1812), מורה בבית-הספר היהודי לנערים בברלין. מטרתה המוצהרת היתה לחולל רפורמה מרחיקה לכת ביהדות: להיפרד מן היהדות הרבנית ולעצב מחדש את דפוסי הדת היהודית. בגילוי דעת שפרסמו מייסדי האגודה נאמר בין השאר: "אנו ניצבים בין קברי אבותינו לבין עריסות בנינו ושומעים ברטט את תרועת הזמן הגוזר עלינו, האחרונים לבעלי הירושה הגדולה [של היהדות] בצורתה הישנה, להיות גם ראשוני מניחי אבן-הפינה לבניין חדש לנו ולדורות הבאים". שמואל הולדהיים הסכים לשמש כרב האגודה. אך היא נשארה בגדר קהילה קטנה בקרב יהודי ברלין ולא הצליחה לקנות לה אחיזה בקרב הקהילות היהודיות האחרות בגרמניה. היא נחשבה קיצונית מדי, אף שלא הרחיקה לכת הרבה מעבר למה שתנועת הרפורמה בארצות-הברית הגשימה שנות דור אחריה.

12 ביוני. הוועידה הראשונה של הרבנים הרפורמיים התכנסה בברונשוויג. הקריאה לוועידה יצאה מאת לודוויג פיליפסון, עורך ה"אלגעמיינע צייטונג", מתוך שאיפה להגיע לכלל הסכמה על דרכי הרפורמה בין הרבנים הרפורמיים. שני כנסים נוספים התקיימו ב-1845  (בפרנקפורט ע"נ מיין) וב-1846 (בברסלאו). ארבעים ושנים רבנים, רדיקלים ומתונים, מקהילות גדולות וקטנות, נטלו חלק בכנסים אלה, מי באחד מהם ומי בכולם.

בכנס ברונשוויג נתקבלו שלוש החלטות:  א) לאמץ את העיקרון של "דינא דמלכותא דינא", שעליו כבר החליט הסנהדרין הפריסאי בשעתו;  ב) להתיר נישואים מעורבים, בתנאי שאין איסור מטעם המדינה לגדל את הצאצאים כיהודים;  ג) לאשר את סידור התפילה המתוקן, שהנהיג הולדהיים במקלנבורג, ולבטל תפילת "כל נדרי" בליל יום הכיפורים.

ערכים אישיים
  1. שמואל הולדהיים(1860-1806) נולד במשפחה מסורתית וקיבל חינוך תורני. בהשפעת אשתו המשכלת רכש לעצמו השכלה כללית, לאחר גירושיו מאשתו הלך ללמוד פילוסופיה באוניברסיטה של פראג. ב-1836 מונה כרב הקהילה היהודית בפרנקפורט ע"נ אודר. את דרשותיו נשא בגרמנית והטיף בעוז לתיקונים בדת היהודית. ב-1840 מונה כרב דוכסות מקלנבורג-שוורין. כאן הנהיג כמה חידושים כמו קריאת התורה ללא ניגון הטעמים. ב-1843 יצא לאור ספרו "על האוטונומיה של הרבנים ועקרון הנישואין היהודי" (Über die Autonomie der Rabbinen und das Prinzip der jüdischen Ehe ), שבו פרש את הצעות התיקונים שלו. הצעות אלה הציבו אותו בקצה המחנה הרפורמי, כפי שנתברר היטב בשלושת הכינוסים שקיימו הרבנים הרפורמיים בשנים 1846-1844. ב-1847 התמנה כרב של הקהילה הרפורמית החדשה בברלין, שחבריה דגלו בתיקונים מרחיקי לכת בפולחן היהודי. בתפקיד זה שימש עד יום מותו.
    על פי תפישתו של הולדהיים יש להבחין בין תוכנה המוסרי-דתי של היהדות, שאותו יש לקיים בכל הנסיבות, לבין תוכנה הלאומי-מדיני, שעליו אבד הכלח, בוודאי מאז הפכו היהודים אזרחי המדינות בהן הם יושבים. כך טען, בין השאר, כי יש לשנות את היחס לנישואים מעורבים ויש להכיר גם ביהדותם של ילדים שלא נימולו.
    במחקריו חלק הולדהיים על פרשנותו של חברו גייגר לגבי טיב הפולמוס בין הפרושים והצדוקים בימי בית שני.