דצמ 312014
 

יולי. בכנס השני של הרבנים הרפורמיים, בפרנקפורט, השתתף גם הרב זכריה פרנקל מדרזדן, המייצג עמדת ביניים, בין הרפורמיים לאורתודוכסיים. השאלה המרכזית שעמדה על סדר היום היתה שאלת השפה העברית בתפילה. הוסכם כי אף שאין איסור הלכתי על השמעת התפילות בכל שפה אחרת, לפי שעה אין לוותר על העברית לגמרי. ואולם הדעות נחלקו בשאלה אם יש לראות בעברית מרכיב בלתי נפרד מן הפולחן הדתי היהודי. כיוון שברוב של 18 כנגד 12 נתקבלה הדעה כי העברית יש לראות בה רק כלי ולא עניין שבמהות, פרש זכריה פרנקל מן הוועידה. עוד החליטו הרבנים כי יש לאשר את מרכזיותו של הרעיון המשיחי ביהדות; אך יש להסיר ממנו את הסיגים הלאומיים המדברים על שיבת-ציון ועל חידוש מלכות ישראל. הרעיון המשיחי יש לראות אותו  נושא בשורה אוניברסלית; ליהודים יש שליחות דתית ומוסרית מיוחדת בקרב העמים.

מלך פרוסיה הורה לבטל את הצו המחפיר הנהוג בחבל הרהיין.

הלאנדטאג של פרוסיה קיבל החלטה הקוראת למלך להחיל את חוק 1812 גם על החבלים שסופחו לפרוסיה לאחר מלחמות נפוליאון, ולהתיר ליהודים לשמש במשרות אקדמיות וממשלתיות. הלאנדטאגים של ברנדנבורג, שלזיה ופוזנה קיבלו החלטות דומות. רק בסכסוניה נשמר הקו המסורתי המתנגד להענקת שוויון זכויות ליהודים. הממשלה הודיעה כי היא מכינה הצעת חוק מיוחדת לגבי מעמד היהודים.

 

ערכים אישיים
  1. זכריה פרנקל (1875-1801). נולד בפראג. קיבל חינוך תורני. רכש השכלה כללית בבודפסט. מונה על ידי הממשלה האוסטרית כרב מחוזי של לייטמריץ (Leitmeritz) . נבחר על ידי קהילת טפליץ לשמש כרב מקומי. ב-1836 נקרא על ידי ממשלת סכסוניה לשמש כרב ראשי בדרזדן. ב-1843 דחה פנייה של הממשלה הפרוסית לכהן כרב הקהילה היהודית בברלין. ב-1854, עם ייסוד הסמינר התיאולוגי היהודי, בברסלאו, שהוא היה בין היוזמים להקמתו, נתמנה פרנקל כמנהלו, תפקיד בו שימש עד יום מותו.
    זכריה פרנקל נקט עמדת ביניים בפולמוס שבין הרפורמים והאורתודוכסים, עמדה אותה הגדיר כ"היסטורית-פוזיטיביסטית". היהדות ההיסטורית, טען פרנקל, ידעה שינויים במשך הדורות; אך אלה היו שינויים שתאמו את רוחה של היהדות ונעשו באופן הדרגתי ואורגני. אין לעקור מן היהדות מרכיב כמו הרעיון המשיחי, שעליו התקיימה היהדות ההיסטורית משך הדורות. בשנים 1846-1844 ערך פרנקל ירחון בשם "כתב-עת לענייני הדת היהודית" (Zeitschrift für die religiösen Interessen des Judenthums) , בו פרש את השקפותיו על היהדות. לאחר שפרש מן הכנס השני של הרבנים הרפורמיים בפרנקפורט (1845), ניסה לארגן כנס נגדי של רבנים והוגי דעות דתיים שיתנו ביטוי לדרך השלישית ביהדות, בין הרפורמה לבין האורתודוכסיה, אך ללא הצלחה. פרנקל הותקף משני הצדדים, ובחריפות יתר מצד שמשון רפאל הירש, שטען כי השקפתו של פרנקל על היהדות הרבנית היא עמומה. קומץ רבנים מתונים הגנו על עמדותיו של פרנקל. תפיסתו של פרנקל הונחה ביסוד התנועה הקונסרבטיבית שהתפתחה בארצות-הברית.
    פרנקל כתב מחקרים רבים שהוקדשו לחקר התפתחותה ההיסטורית של ההלכה, בסוגיות שונות. ב-1851 ייסד פרנקל את כתב-העת "ירחון להיסטוריה ולמדעי היהדות" Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft) des Judenthums), אותו ערך משך 17 שנים.