דצמ 312014
 

הלאנדטאג המאוחד, שהתכנס בברלין ובו נציגי כל הלאנדטאגים של חבלי הממלכה, דן בין השאר בהצעת החוק החדשה של הממשלה לגבי היהודים. לאחר דיונים ערים, נתקבל "חוק תקנת היהודים" (יולי 1847). בסיס החוק הוא חוק השוויון משנת 1812; אך שוויון זה אינו מקיף את הזכויות המדיניות, כלומר הזכות לשמש במשרות ממלכתיות או ציבוריות. משרות אקדמיות יהיו פתוחות בפני היהודים, אך לא בעמדות מפתח ולא במקצועות הרוח. יהודים המשרתים בצבא לא יוכלו לשמש כקצינים. ליהודים לא תהיה זכות בחירה ללאנדטאגים המקומיים. הכוונה הברורה של החקיקה החדשה היתה לצמצם ככל האפשר את ההשפעה והמעורבות היהודית במוסדות המדינה הנוצרית. לצורך זה היתה הממשלה מוכנה להעניק ליהודים אוטונומיה מוגבלת בכל העניינים הנוגעים לניהול החיים הדתיים. הוכרה הזכות היהודית להתארגן ב"קהילות של בתי-הכנסת", אך לא במסגרת כל-ארצית.