דצמ 312014
 

ליונל רוטשילד, בנו של מאיר נתן רוטשילד, מייסד הבנק של רוטשילד בלונדון, נבחר לפרלמנט הבריטי כנציג הסיטי של לונדון מטעם המפלגה הליברלית. נבצר ממנו לתפוס את מקומו בפרלמנט, משום שהוא סירב להישבע בנוסח הנוצרי. ביזמת ראש הממשלה, ג'והן ראסל, הובאה לפרלמנט הצעת חוק לביטול שארית ההגבלות על היהודים בממלכה. הצעה זו זכתה לתמיכה רחבה, מקיר אל קיר, ועברה את שלוש הקריאות, אך הוכשלה בסופו של דבר על ידי בית הלורדים (מאי 1848).

ערכים אישיים
  1. משה מונטיפיורי ( Moses Montefiore, 1885-1784), היה אחד מ-12 העמילים היהודיים שהורשו לפעול בבורסה הלונדונית. עד 1826 עשה הון רב בעסקי בורסה וביטוח. אז החליט להתמסר לפעילות ציבורית. ב-1827 נסע לביקור בארץ-ישראל. מסע זה השפיע עליו עמוקות. הוא עבר לאורח חיים דתי ובמשך חייו ביקר בארץ-ישראל עוד שש פעמים (1838, 1849, 1855, 1857, 1866, 1874) ובכל ביקוריו פעל לשיפור מצבו המדיני והכלכלי של הישוב היהודי הקטן בארץ. ב-1837 התמנה מונטיפיורי שריף (שופט) של לונדון וזכה בתואר אבירות. ב-1840 התערב בפרשת עלילת הדם בדמשק, יצא למצרים ולקושטא, כדי להשפיע על מוחמד עלי ועל הסולטן התורכי לעצור את העלילה ולשחרר את היהודים המעונים בדמשק. מעורבותו בפרשה זו הקנתה לו פרסום עצום בכל רחבי העולם היהודי. ב-1846 יצא לרוסיה כדי לבדוק את מצב היהודים שם ולהשתדל אצל הממשלה הרוסית להיטיב את מצבם. אותה שנה הוענק לו תואר ברון, כהכרה במפעליו לטובת בני עמו ברחבי העולם. ב-1859 התערב אצל האפיפיור פיוס ה-9 בפרשת הילד היהודי מורטרה, אך ללא הצלחה. ב-1864 נסע למרוקו וב-1867 נסע לרומניה כדי להשתדל אצל הממשלות שם להקל על מצב היהודים. ב-1872 נסע שוב לרוסיה לאותה תכלית. מסעות אלה לא הביאו לשינוי במצב היהודים, אך תרמו רבות למורל היהודי בכל אתר, ואף תרמו להעלאת הנושא היהודי על סדר היום הבינלאומי. בכל מסעותיו אלה נהנה מונטיפיורי מיחס מיוחד, כאילו היה שליחה של בריטניה. מונטיפיורי הפך לאישיות היהודית הפופולרית ביותר בעולם היהודי בזמנו. תמונתו היתה תלויה כמעט בכל בית יהודי במזרח-אירופה, ויום הולדתו ה-100 צויין בכל רחבי העולם היהודי.



  2. דויד סלומונס (1873-1797), בן למשפחת סוחרים מכובדת בלונדון. מילא תפקיד חשוב בפיתוח שירותי הבנקאות של הבורסה של לונדון. נכנס לחיים הפוליטיים ופתח במאבק עקבי להשגת שיווי זכויות מלא ליהודי הממלכה. ב-1835 נבחר שריף של לונדון. ב-1847 נכנס למועצת העיר, לאחר שפעמיים לא ניתן לו לממש את בחירתו, משום שסירב להישבע שבועה נוצרית, ורק לאחר שנתקבל חוק מיוחד המאפשר ליהודים להתקבל למשרות ציבור עירוניות, נסללה דרכו, עד למינויו כראש העירייה היהודי הראשון של לונדון, ב-1855, ב-1851 נבחר לפרלמנט, אך נבצר ממנו לתפוס את מושבו, כיוון שסירב להישבע על פי הנוסח הנוצרי. לאחר שתוקן נוסח השבועה ב-1858, נכנס סלומונס לפרלמנט וכיהן בו עד יום מותו. סלומונס שימש כמשנה למשה מונטיפיורי בהנהגת "ועד שליחי הקהילות". ב-1869 קיבל תואר אבירות (ברונט).



  3. ליונל נתן רוטשילד (Lionel Nathan Rothschild ,1879-1808 ), דור שני לענף הלונדוני של משפחת רוטשילד. אביו של ליונל, נתן מאיר (1836-1777), שימש כנאמנו של וילהלם ה-9, שליט הסה-קסל (Hesse-Kassel ) בגרמניה, לאחר שזה גלה מארצו בעקבות ניצחונותיו של נפוליאון והפקיד בידי נתן מאיר את ניהול עסקיו באנגליה. תוך זמן קצר הפך נתן מאיר לדמות מרכזית בבורסה הלונדונית. המלחמה המתמשכת בנפוליאון העניקה לבית רוטשילד, שהתפצל בין פרנקפורט, פריס ולונדון, הזדמנויות נדירות למלא את צרכי הצדדים הלוחמים בגיוס כספים ולצבור עושר רב. גם לאחר המלחמה מילאה משפחת רוטשילד תפקיד חיוני בארגון ההסדרים הכספיים ובהעברת תשלומי הפיצויים מצרפת למעצמות המנצחות.
    ליונל נתן נכנס לחיים הפוליטיים ונבחר לפרלמנט כציר המפלגה הליברלית ב-1847. סירב להישבע בנוסח הנוצרי ורק לאחר שנתקבל בפרלמנט "חוק מגבלות היהודים" (Jews` Disabilities Bill) שהסיר את מגבלת השבועה הנוצרית, יכול לתפוס את מקומו בפרלמנט (1858) ובכך היה ליהודי הראשון המכהן כחבר פרלמנט באנגליה. ליונל נתן מילא תפקיד מרכזי בגיוס הלוואות לממשלה, אם להקלת הרעב באירלנד, אם למימון מלחמת קרים ואם לרכישת מניות תעלת סואץ.