דצמ 312014
 

באמצע ינואר חודשה המתקפה הרוסית הגדולה. הגרמנים החישו את פינוי היהודים והאסירים מן המחנות בכל חלקי פולין. צעדות המוות הגדולות יצאו בעיקר מאושוויץ וממחנות שטוטהוף בצפון. מאושוויץ פונו 66,000 אסירים, רובם יהודים. הם הובלו במסע רגלי לתחנת הרכבת בוודז'יסלב; משם הוסעו בקרונות משא למחנות שונים ברייך – גרוס-רוזן, בוכנואלד, דכאו, מאוטהאוזן. כ-15,000 מתוכם לא שרדו את המסע. ב-21 בינואר הוצעדו ממחנה בְּלֶכהַמֶר 4,000 אסירים, רובם יהודים, למחנה גרוס-רוזן. הצעדה נמשכה כעשרה ימים. כ-800 אסירים נרצחו בדרך. מגרוס-רוזן הוסעו ברכבת לבוכנואלד. ב-20 בינואר החל פינוי מחנות שטוּטהוֹף. במחנות שהו 47,000 אסירים, 35,000 מהם יהודים, רובם נשים. 6,000 נשים ו-1,000 גברים הוצעדו משך עשרה ימים אל פַּלְמְניקְן על חוף הים הבלטי. במשך הצעדה נרצחו כ-700 אסירים. בפלמניקן הורצו כל האסירים הימה ונקטלו במכונות יריה. רק 13 ניצלו מן הטבח. ב-25 בינואר החל הפינוי מן המחנה הראשי שטוטהוף, בו שהו כ-25,000 אסירים, מחציתם נשים. 20,000 אסירים נוספים שהו במחנות-משנה בסביבות שטוטהוף. רוב האסירים הוצעדו משטוטהוף אל העיירה לֶמְבּוֹרק. מסע זה נעצר תודות להופעתו של הצבא האדום שכיתר את האזור. האסירים ששרדו את הצעדה הוחזרו לשטוטהוף. 6,000 אסירות יהודיות הוצאו ממחנה טוֹרוּן ומחנה ברומברג. רוב האסירות לא שרדו את הצעדה ונרצחו בדרך.

בתחילת פברואר החלו לפנות את האסירים במחנה גרוס-רוזן ומחנות המשנה סביב, כ-40,000 במספר. הם הועברו למחנות במערב, בין השאר לבוכנואלד, מאטהאוזן, דכאו, ברגן-בלזן וזקסנהאוזן. אסירים יהודים שהועסקו בעבודות כפיה במחנות בהרי אוֹילֶנְגֶבִּירְגֶה נרצחו רובם ככולם.

בחודשים מרס-אפריל עם התקדמות האמריקנים והבריטים במערב, החלו הגרמנים להריץ את האסירים שברשותם ממחנה למחנה. באמצע מרס עדיין החזיקו הנאצים כ-700,000 אסירים במחנות ריכוז, ביניהם כ-200,000 נשים. בסוף מרס החלה הוצאת האסירים ממחנה בוכנואלד והמחנות הסמוכים. אסירים אלה סבלו קשות. הם הוצעדו מאות קילומטרים. השיירה הראשונה שיצאה מבוכנואלד מנתה 3.100 אסירים יהודים. 1,400 מהם נרצחו בדרך. עד ה-10 באפריל הוצאו מן המחנה כ-40,000 אסירים, ומהם נרצחו בדרך כ-13,500 איש. ממחנה רמסדורף, במערך בוכנואלד, הוצאו 4,340 אסירים יהודים; רק 500 מהם הגיעו לטרזיינשטט. השאר מתו או נרצחו בדרך.

ב-1 באפריל פונה מחנה דורה-מיטלבאו. האסירים צעדו שבועיים עד למחנה ברגן-בלזן. ליד העיירה גַרְדֶלֶגֶן הוכנסו האסירים מאחת השיירות לאסם וזה הוצת עליהם. האמריקנים שהגיעו למחרת מצאו מאות גוויות שרופות.

ב-25 באפריל פונו אחרוני האסירים במחנה שטוטהוף, כ-4.500 איש, ובהם 1,700 יהודים. האזור כבר כותר על ידי הרוסים; האסירים הוצאו דרך הים במעבורות. 200 אסירות יהודיות הורצו אל חוף הים ונורו כולן. כ-4,000 אסירים הועלו על חמש מעבורות. כ-2,000 מהם טובעו בים הפתוח או נורו בידי הגרמנים.

בסוף אפריל, שבועיים לפני כניעת גרמניה הנאצית, החלו בהוצאת האסירים שרוכזו במחנות פְלוֹסֶנבּירג, זַקסֶנהַאוּזֶן, נוֹיֶנְגַמֶה, מַגְדֶבּוּרג, מַאוּטְהַאוּזֶן, רַוֶנְסְבּריק ומחנות משנה של דכאו. עשרות אלפי אסירים, רובם יהודים, נספו בצעדות אלה שהתקיימו בשבועיים האחרונים לקיום הרייך. ב-7 במאי, יום כניעת גרמניה, יצאה הצדעדה האחרונה ממחנה רַייכֶנַאוּ בהרי הסודטים. בצעדות המוות, מקיץ 1944 עד סוף המלחמה, נרצחו כרבע מיליון אסירים.

 

הערות
  1. מחנה מאוטהאוזן. המחנה נבנה ב-1938 בקרבת העיר לינץ באוסטריה ונועד לרכז אסירים לצורך עבודה במחצבות השחם בסביבה. תחילה לא היו בו יהודים רבים, אך ב-1941 הובאו לשם מאות יהודים הולנדיים. בתוך זמן קצר הוא נודע כאחד המחנות האכזריים ביותר בתחומי הרייך בשל ההתעללות באסירים ושיטות ההריגה המגוונות שהונהגו בו. ב-1941 החלו להפעיל בו משאית גז וב-1942 הותקן בו תא-גז. למחנה נשלחו אסירים מכל רחבי אירופה, אלפי שבויי מלחמה רוסיים, אסירים פוליטיים גרמנים, ובתוך כל אלה גם יהודים. בין תחילת 1940 לסוף שנת 1943 נרשמו במחנה כ-2,760 יהודים. רובם ככולם חוסלו במהירות. בשנת 1944 מתוך למעלה מ-65,000 אסירים נמנו קרוב ל-14,000 יהודים. כאשר ב-1945 פונו אסירים מאושוויץ לגרמניה, השם מאוטהאוזן הוא שעורר חלחלה בקרב המפונים. במרס 1945 היו בכל תשלובת המחנות של מאוטהאוזן למעלה מ-85,000 אסירים. על פי הערכה עברו את המחנה קרוב ל-200,000 אסירים ומהם נספו קרוב ל-120,000 נפש – אחוז הקורבנות הגבוה ביותר בין מחנות הריכוז בגרמניה. כשליש מן הנספים היו יהודים.



  2. מחנה שטוטהוף. מחנה הריכוז נבנה בספטמבר 1939, סמוך לעיר הנמל דנציג. הוא איכלס אסירים פוליטיים מכל שטחי הכיבוש הגרמני. בשלהי קיץ 1944 הובאו אליו יהודים רבים. בראשית 1945 היו במחנה כ-110,000 אסירים, 70% מהם יהודים. מחציתם הועברו למחנות עבודה ומחנות משנה מחוץ לשטוטהוף. בינואר, עם התקרב הצבא האדום, החלו לפנות את המחנה, כ-51,000 אסירים – 33,000 נשים, רובן ככולן יהודיות ו-18,000 גברים, מהם כ-3,000 יהודים. אלה הוצעדו בסופת שלג ובקור מקפיא מערבה, אל תוך גרמניה. רבים קפאו בקור, רובן נשים. חלק ניצל תודות לצבא האדום שכבש את דנציג. גרמנים פינו את הנותרים לחצי האי הֶלָה שלא נכבש עדיין בידי הרוסים. עד לרגע האחרון נמשכו צעדות המוות. מתוך 10,000 אסירים נספו כ-7,000 בימים האחרונים של אפריל 1945.



  3. מחנה בוכנואלד. הוקם ב-1937 ליד העיר ויימר ויועד לאסירים פוליטיים. ב-1938 הוכן לקליטת יהודים שהוגדרו כ"א-סוציאליים". לאחר ליל הבדולח רוכזו כאן כ-10,000 אסירים יהודים. רובם שוחררו ב-1939, תמורת התחייבות להגר מגרמניה. לאחר פרוץ המלחמה בנו מחנה אוהלים קטן נפרד, מוקף גדר תיל, ובו רוכזו למעלה מ-2,000 אסירים יהודים מאוסטריה ופולין. בשל המגפות שפרצו במחנה וקטלו את רוב יושביו, נסגר המחנה. במחנה הכללי שהו כ-12,000 אסירים, מהם כ-1,250 יהודים. המחנה שימש כתחנת מעבר לעשרות אלפי אסירים שפוזרו למחנות עבודה ולמפעלי תעשייה בגרמניה, בעיקר תעשיית החימוש. מ-1937 ועד סיום המלחמה הגיעו לבוכנואלד קרוב ל-240,000 אסירים. המשלוחים הגדולים הגיעו בשנים 1944-1943. משך כל התקופה סבלו האסירים התעללות מתמדת ורציחות מעשה יום ביומו. בוכנואלד קנתה לה מוניטין כאחד המחנות הגרועים ביותר בתחומי הרייך. הפינויים ממחנות המזרח ומאושוויץ הביאו למחנה בחודשים הראשונים של 1945 קרוב ל-25,000 אסירים, מחציתם יהודים. קציר המוות בבוכנואלד בשנים 1945-1937 נאמד במלעלה מ-56,000 נפש. לאלה יש להוסיף כ-13,000 אסירים, רובם יהודים, ששולחו לאושוויץ ולמחנות השמדה אחרים.



  4. דאכאו. היה מחנה הריכוז הראשון שהוקם בגרמניה הנאצית שהוקם כבר מרס 1933. במשך שנות קיומו שהו במחנה למעלה מ-200,000 אסירים, רובם הגדול בשנים 1945-1940. מחנה זה נועד לטפל באויבי המשטר אך בזמן המלחמה שימש מחנה ריכוז לאסירים בני אומות אחרות ובכלל זה יהודים רבים. במחנה זה נעשו ניסויים רפואיים אכזריים וקטלניים בבני אדם. מאות שבויי מלחמה רוסיים הובאו לדכאו והוצאו שם להורג. בסך הכל נספו בדכאו כ-32,000 בני אדם. בין האנשים שהוצאו להורג ביריה בדכאו היה הצנחן הארצישראלי אנצו סירני, שנלכד באיטליה והועבר לכאן. בימי המלחמה האחרונים כוונו רוב מבצעי הפינוי מן המחנות במזרח לדכאו. בסוף אפריל הוצעדו קרוב ל-20,000 אסירים מדכאו והסתובבו ללא מטרה בבואריה עד שנתקלו בצבא האמריקני ושוחררו מידי שוביהם. ביום השחרור נמצאו בדכאו למעלה מ-32,000 אסירים.