דצמ 302014
 

אף שמספרי היהודים גדלו במשך המאה ה-18, הם היו שיעור מבוטל בין אוכלוסי הארץ. רובם ככולם חיו בפריפריה – בדרום הארץ ובצפונה. הם התפצלו, הן מבחינה גיאוגרפית והן מבחינת המוצא, לארבע קבוצות מובחנות, שלא שיתפו פעולה ביניהן. בדרום-מזרח, בערים בורדו ובאיון, התגוררו היהודים הספרדים (או הפורטוגזים), צאצאי משפחות האנוסים, שהגיעו לכאן כ"נוצרים חדשים" ובתוך זמן הזדהו כיהודים. ב-1723 חזר לואי ה-15 ואישר את כתבי הזכויות שניתנו בשעתו לסוחרים הפורטוגזים שהוכרו אז כ"נוצרים חדשים", אף שהפעם דובר בפירוש על סוחרים פורטוגזים שהם יהודים. מעמדם של אלה היה משופר בהרבה מזה של הציבורים היהודיים האחרים בממלכה. הם נהנו מחופש פעולה כלכלי, תחת כתבי-חסות של מלכי צרפת, עסקו בעיקר במסחר, מהם בסחר-חוץ מעבר לימים, וראו עצמם חטיבה מובחרת ("אומה פורטוגזית"), שאין לה שיח ושיג עם היהודים האחרים, שמעמדם שפל בהרבה. הם קיימו קשרים ענפים עם החברה הסובבת אותם ולא ניכרו יתר על המידה בלבושם ובמנהגיהם. בקרב המשפחות העשירות היתה ההתערות בתרבות המקומית חזקה עוד יותר. כאשר ב-1788 נדון מעמד היהודים בממלכה, הגישו יהודי בורדו תזכיר ובו טענו כי מכל בחינה שהיא, להוציא את עניין הדת, אין היהודים הפורטוגזים שונים במנהגיהם ובתרבותם מן העמים בתוכם הם יושבים: "יהודי פורטוגזי הוא אנגלי באנגליה והוא צרפתי בצרפת (שלא כמו היהודי הגרמני, שבכל מקום הוא נשאר גרמני)". ערב המהפכה הצרפתית היה מספרם של היהודים הפורטוגזים כ-5,000 נפש.

בדרום-מערב, בחבל פרובנס, בערים אביניון (Avignon), קרפנטרה (Carpentras), קאבאיו (Cavaillon), ליל סיר סורג (L’Ile-sur-Sorgue ), שהיו בשליטת האפיפיורים למן סוף המאה ה-13, ידעו הקהילות היהודיות פריחה כלכלית, בזכות הקשרים המסחריים שפיתחו עם פנים הארץ, אף שלא נחשבו נתיני הממלכה. עם זאת, בניגוד בולט לשיפור במצב הכלכלי, תנאי החיים של היהודים בערים האפיפיוריות הפכו בלתי נסבלים, בשל הצפיפות הקשה והתנאים ששררו בגטאות (אלה נקראו   carrières ) שבתוכם נסגרו, ובשל ההגבלות השונות שכפתה עליהם המדיניות המסורתית של הכנסיה הקתולית. כתוצאה מכך הסתמנה יציאת יהודים מן הערים האפיפיוריות, בעיקר לבורדו ולפריס.

בפריס, שבה אסורה היתה נוכחות יהודית, התפתחה בכל זאת קהילה יהודית קטנה, כתוצאה מהסתננות יהודים אליה במשך המאה ה-18.  ערב המהפכה הצרפתית מנו יהודי פריס כ-500 נפש. הם לא התגבשו לכלל קהילה, בדומה לציבורים היהודיים בדרום צרפת ובאלזס-לורֶין, אף שהחזיקו בתי-כנסת ובתי-עלמין. מעמדם לא היה מוכר ולכאורה נחשבו תושבים לא-חוקיים.

במחוזות אלזס ולורין, שנספחו לצרפת ב-1648 (שלום וסטפליה), התגוררו ערב המהפכה הצרפתית כ-30,000 יהודים אשכנזים, שחיו בקהילות קטנות, מפוזרות בעשרות עיירות וישובים כפריים קטנים. הקהילה הגדולה ביותר התרכזה במֶץ, בירת לורֶין – כ-480 משפחות. היהודים במץ נאלצו לשלם סכום שנתי של 20,000 פרנק עבור זכות הישיבה בעיר. לעומת זאת, בשטרסבורג, בירת אלזס, נאסרה ישיבת יהודים. רובם עסקו ברוכלות, כיוון שנאסר עליהם לרכוש אדמות, להתחבר לגילדות מקצועיות, או למכור מוצרים חדשים. רבים מהם עסקו בהלוואה בריבית בקרב האוכלוסיה הכפרית. היו שעסקו בסחר בהמות וסוסים ועשו בו הון רב. ריבויים של יהודים מלווים בריבית, באזורים כפריים אלה, החמיר את הדימוי השלילי שדבק ביהודי.