דצמ 312014
 

ברחבי האימפריה האוסטרית חיו כחצי מיליון יהודים, רובם בגליציה ובהונגריה. באוסטריה הגרמנית מספר היהודים היה מועט. בווינה עצמה התגוררו ב-1804 119 משפחות יהודיות (כ-500 נפש), שזכו למעמד "יהודי נסבל" ושילמו הון תועפות בעד תעודת "סובלנות", המעניקה רשות להתגורר בעיר. מלבדם התגוררו בעיר מאות יהודים "בלתי-חוקיים". במדינות הכתר – בוהמיה ומורביה – הוגבל מראש מספר המשפחות היהודיות המותרות; בבוהמיה – 8,600 משפחות (בפראג, שהכילה את המספר הגדול ביותר של יהודים בין כל ערי גרמניה ואוסטריה, התגוררו כ-8,500 יהודים), ובמורביה – 5,400 משפחות. מדיניות זו אושרה מחדש ב-1789 וקוימה בקפדנות. היא מנעה הקמת משפחות חדשות בתחומי מדינות הכתר. רק בנים בכורים יכלו להינשא באישור השלטונות. אישור זה ניתן, אם עמדו בתנאים ידועים: החתן אינו צעיר מגיל 22 והכלה אינה צעירה מגיל 18; שניהם סיימו לימודיהם בבית ספר גרמני "נורמלי"; הם מסוגלים לפרנס את עצמם. הגבלות והתניות אלה נומקו בטובת היהודים עצמם ומתוך כוונה להפוך את היהודים ל"אזרחים מועילים".

מדיניות הסובלנות שהנהיג יוזף השני באה אל קצה עם פטירתו (1790). אירועי המהפכה הצרפתית ומלחמות נפוליאון בישרו מצד אחד שינויים מרחיקי לכת במעמדם של היהודים באירופה כולה; אך באוסטריה שאחרי יוזף השני התגברה המגמה הריאקציונית המתנגדת לשינויים בכלל ולשינוי מעמדם של היהודים בייחוד. אחד הסימנים לבחינת המדיניות הממשלתית ביחס ליהודים היתה חובת השירות בצבא. חובה זו הונהגה ב-1788 ובקרב יהודי גליציה, המהווים אוכלוסייה חרדית ברובה ומעמדם החוקתי שונה מזה של יהודי בוהמיה ומורביה, נחשבה חובה זו כגזירה ממש. ב-1790 נענתה הממשלה להפצרות יהודי גליציה והמירה את חובת השרות הצבאי בתשלום מס צבאי. אך ב-1804, על רקע מלחמות נפוליאון, חודש הצו לגיוס יהודים, אף כי לא לתפקידים קרביים. בין השנים 1788 ל-1815 שירתו בצבא כ-35,000 יהודים.

רבני הקהילות נקלעו בין המֵיצרים בסוגיית השירות הצבאי של יהודים. הרב יחזקאל לנדאו (1793-1713), רבה הראשי של פראג ומן הדמויות התורניות הבולטות של הדור, נתן ברכתו למגויסים היהודיים ואמר: "אחי, אתם שהייתם אחי, שעדיין הנכם אחי, ואשר תהיו לעד אחי, כל עוד תישארו דתיים וזקופי גו! אלוהים וקיסרנו החנון רוצים כי תילקחו לשירות צבאי. לכו אפוא לגורלכם, עשו זאת בלא תלונה, צייתו לממונים עליכם, היו נאמנים וסבלנים. ואולם אל תשכחו את דתכם. אל תתביישו להיות יהודים בקרב נוצרים כה רבים. התפללו לאלוהים מדי יום ביומו עם קומכם, כי עבודת האל קודמת לכל…"

ערכים אישיים
  1. הרב יחזקאל בן יהודה לנדאו ("נודע ביהודה"), קנה את פרסומו הראשון בקריאה שפרסם ב-1753 להפסיק את פולמוס עמדן-אייבשיץ, שהסעיר את היהדות במחצית הראשונה של המאה ה-18 ופילג אותה לשני מחנות. ב-1754 נבחר לשמש כרבה הראשי של פראג ושל יהדות בוהמיה ושימש כדובר ונציג של יהדות זו בפני השלטונות. ב-1776 התפרסם החלק הראשון של חיבורו הגדול "נודע ביהודה", ספר שאלות ותשובות, שהעסיק דורות של רבנים אחריו. לנדאו התייחס בהסתייגות רבה כלפי לימוד הקבלה וכלפי תנועת החסידות, שמהן נשקפת סכנה לסטייה מדרכה הנכונה של היהדות ההיסטורית. לנדאו היה אפוא ממניחי היסוד לזרם האורתודוכסי השמרני ביהדות. עם זאת ייחס חשיבות עליונה לשמירת אחדות היהדות המסורתית. יחסו להשכלה היה אמביוולנטי, כיוון שהכיר בנחיצות הרחבת תחומי הידע ביהדות ובצורך להתחשב בשינויים הגדולים המתרחשים במצבם של היהודים בתוך החברה האזרחית החדשה; אך משנתחזקה תנועת ההשכלה בגרמניה והשתחררה ממוסרותיה של היהדות ההיסטורית, הפך מתנגד חריף שלה.