ינו 062015
 

פברואר

ב-26 בפברואר התקיים דיון בבית הלורדים, בעקבות שאילתה של הלורד סנל (Henry Snell), ידיד הציונות, בו נמתחה ביקורת עזה על תכנית המועצה המחוקקת. ההנהלה הציונית חששה מגרירת הדיון גם לפרלמנט, אך אנשי הלייבור יזמו דיון, שהתקיים ב-24 במארס. להתקפת דוברי הלייבור הצטרפו גם שני שרי מושבות לשעבר מן המפלגה השמרנית, וינסטון צ'רצ'יל וליאופולד אמרי. הטיעון העיקרי היה שדרושה תקופת הכשרה ממושכת קודם שניתן יהיה לכונן את המועצה המחוקקת. הושמעה גם טענה כי הצעת המועצה המחוקקת נוגדת את ההתחייבות כלפי היהודים ועלולה לפגוע בסיכויי הצלתם של יהודים בגרמניה. הממשלה נקלעה למבוכה והוחלט להזמין משלחת ערבית, כדי להציג בלונדון את עמדת הערבים בסוגיית העלייה ורכש הקרקעות של היהודים.

מרס

תכנית המועצה המחוקקת פורסמה בספר לבן, כמדיניות רשמית של הממשלה. על פי התכנית המועצה תהיה מורכבת מ-28 נציגים – 12 נבחרים, 11 ממונים מתוך הציבור, ו-5 פקידי ממשלה. 8 נבחרים ו-3 ממונים יהיו מוסלמים, 3 נבחרים ו-4 ממונים יהיו יהודים, נבחר אחד ו-2 ממונים יהיו נוצרים. 2 חברים ממונים יהיו מתוך ציבור הסוחרים (ללא ציון שייכות דתית). התכנית קבעה כי "אם איזו עדה תסרב להשתתף בבחירות, תהא לנציב העליון הסמכות למנות פקידים בריטים או אנשים אחרים שייראו לו למלא את מקומם במועצה". בראש המועצה ישב "אדם נייטרלי שאין לו כל קשר לפלשתינה". היו"ר לא ישתתף בדיונים ולא יצביע. המועצה תדון בהצעות חוק של הממשלה או שלה עצמה. כל הצעת חוק שתתקבל במועצה תהיה טעונה אישור הנציב העליון. המועצה תדון גם בתקציב השנתי של הממשלה. חברי המועצה יהיו רשאים להציג שאילתות לממשלה, אך לא כאלה המעמידות בספק את תוקפו של המנדט. בנסיבות מיוחדות, הנציב רשאי לחוקק חוקים גם בלי אישור המועצה; הוא יכול לדחות את ישיבות המועצה וגם לפזר אותה.

המפלגות הערביות בארץ-ישראל נטו ברובן לקבל את התכנית, ונכונות זו רק התחזקה משהתברר כי היהודים מתנגדים לתכנית. הערבים הסכימו לשגר משלחת מיוחדת ללונדון, על פי הזמנת הממשלה. עד שהתממשה השליחות פרצו המאורעות בארץ. בכך הקיץ הקץ על תכנית המועצה המחוקקת.

אפריל-אוקטובר

המאורעות שפרצו בארץ במחצית השנייה של חודש אפריל והתגלגלו משביתה כללית ביזמת הוועד הערבי העליון לפעולות מרי ומרד גלוי במשטר המנדט. הממשלה הבריטית נהגה תחילה איפוק מירבי, על פי המלצת הנציב העליון, אך קמעא קמעא עברה לפעילות נמרצת יותר, תוך ריכוז כוחות צבא בארץ. כבר במאי החליטה הממשלה על הקמת ועדת חקירה מלכותית לחקר הסיבות לפרוץ ההתקוממות בארץ. בד בבד הסכימה להתערבות מלכי ערב ותיווכם ליישוב המשבר. ההנהגה הציונית עקבה בדאגה גוברת והולכת אחרי התפתחות האירועים בארץ. הממשלה הבריטית אמנם לא נכנעה לדרישות המתקוממים ולא הפסיקה את העלייה, אך גם מינוייה של ועדת החקירה הסבה דאגה להנהגה הציונית, שכן מניסיון העבר לא יצאה הציונות נשכרת מפעולתן של ועדות חקירה בארץ-ישראל. באוקטובר הכריז הוועד הערבי העליון על סיום השביתה, לאחר שהמרד הגיע אל סף התמוטטות מוחלטת. בכך נסללה הדרך להתחלת פעילותה של הוועדה המלכותית.

ספטמבר

13 בספטמבר. זאב ז'בוטינסקי פרסם תכנית לכינוס ועידה של מדינות אירופיות המעוניינות בהגירת יהודים מתוכן. לפי התכנית ממשלת פולין תכנס את הוועידה והיא תדון בהגירתם של 1,500,000 יהודים לארץ ישראל תוך עשר שנים.