ינו 042015
 

בזמן שבו הושלם בהצלחה תהליך שילובה המלא של יהדות אנגליה המושרשת בחיים הכלכליים והפוליטיים של הארץ, הגיע לאנגליה גל חדש של מהגרים יהודים ממזרח-אירופה, שברחו מאימת הפוגרומים ברוסיה וברובם המכריע עשו דרכם לאמריקה, אך עשרות אלפים מהם נחתו בחופי אנגליה. בין השנים 1881 ל-1900 גדלה הקהילה היהודית באנגליה פי ארבעה, עד לכדי רבע מיליון נפש. המהגרים היהודיים התיישבו ברובם במזרח-לונדון ובערים המתועשות – מנצ'סטר, לידס, ליברפול, בירמינגהם, גלזגו. הם מצאו את פרנסתם ברוכלות, במלאכה זעירה – חייטות, נגרות, סנדלרות – והפכו פועלים שכירים בתנאי ניצול קשים, בבתי-המלאכה הקטנים בערים אלה (sweating shops) . המתח המעמדי והתרבותי הברור בין קהילת המהגרים החדשים ממזרח-אירופה, שדיברו אידיש, הצטופפו בגיטאות משלהם ושמרו על דפוסי החיים הישנים גם בארץ המקלט החדשה, לבין הקהילה הוותיקה, המבוססת מבחינה כלכלית והמעורבת היטב בתרבות האנגלית, הוקהה במידה רבה תודות למאמץ שהשקיעו הוותיקים בקליטת המהגרים החדשים ובסיגולם לתרבות המקומית, שפתיה ומנהגיה.