ינו 042015
 

השתלטות המעצמות האירופיות – צרפת, בריטניה, איטליה – על ארצות צפון-אפריקה, במשך המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, שינתה בבת אחת את מצבם ואת מעמדם של היהודים בארצות אלה. ממעמד של מיעוט דתי נסבל (אהל ד'מה) ונחות, נהנו מרגע זה מחסות המעצמות האירופיות ונחשפו לאפשרויות הכלכליות והתרבותיות החדשות שבסיסן באירופה. שינוי דרמטי זה במעמדם החוקי והאזרחי של היהודים החריף את הניגוד בינם לבין האוכלוסיה המוסלמית המקומית. זו ראתה ביהודים סוכנים משתפי פעולה של הקולוניאליזם האירופי; אף כי רק שכבה דקה של הבורגנות היהודית בארצות המגרב נהנתה מן התמורות המהפכניות שחוללה הכניסה האירופית, בעוד שהחלק הגדול של היהודים, בני השכבות העממיות, לא שפר גורלם הרבה. החדירה האירופית אף החריפה את הניגודים והמתחים בתוך הקהילה היהודית, אם על רקע כלכלי ואם על רקע תרבותי-דתי – שבמרכזו הניגוד בין מסורת לבין מודרניות.