ינו 042015
 

ההיסטוריה היהודית, במעבר מן המאה התשע-עשרה למאה העשרים, מתנהלת בשתי זירות עיקריות – רוסיה וארצות-הברית – וכנגזרת מן הניגוד התהומי בין המציאות הרוסית לבין המציאות האמריקנית. רוסיה מייצגת עדיין את העולם הישן האחוז בפרפורי גסיסה ומנהל מלחמת מאסף נואשת לשמירת הסדר האוטוקרטי הישן; ואילו ארצות-הברית מייצגת את העולם החדש, עם חירויותיו ועם הבטחותיו הגדולות. הבעיה היהודית המחריפה והולכת ברוסיה מכאן וצמיחת המרכז היהודי החדש באמריקה מכאן ממחישות בצורה המובהקת ביותר את ההבדל התהומי בין שתי הזירות. רוסיה הצארית מתקשה להציע פתרון או מוצא לקיום היהודי. היא הפכה לבית-כלא ענקי המעוניין להיפטר מאסיריו היהודיים ומגביר את הלחץ האנטישמי עליהם. התוצאה היא תנועת ההגירה האדירה המעתיקה ממקומם מאות אלפי יהודים המצטרפים לשני מיליוני יהודים העושים דרכם מערבה ומתדפקים על שערי אמריקה.

ההגירה למערב ועליית התנועה הלאומית הציונית אלה הן שתי צורות התגובה, שתי ההתפתחויות המכריעות בהיסטוריה היהודית המודרנית, על סף המאה העשרים. שתיהן נובעות במישרין מן המצוקה היהודית במזרח ובמרכז אירופה, מן הלחץ הגובר על הקיום היהודי, מצמצום אפשרויות הקיום היהודי שם. צמיחת הישוב היהודי באמריקה וצמיחת הישוב היהודי החדש בארץ-ישראל מצביעות על שתי אופציות הקיום החדשות של העם היהודי. שתיהן כרוכות בהמשך תהליכי המודרניזציה בקרב היהודים. חברת המהגרים היהודית שם מתארגנת ומתפתחת במתכונת מודרנית לגמרי, משתלבת היטב במציאות האמריקנית ועם זאת תורמת תרומה ישירה וחשובה להתפתחות התרבות האמריקנית עצמה, בעיקר בתחום יחסי העבודה והארגון החברתי והפוליטי בערים הגדולות. הוא הדבר בישוב היהודי החדש בארץ-ישראל. גם הוא מהווה חברת מהגרים, שדפוסי התיישבותו והתארגנותו נושאים אופי מודרני לגמרי. אמנם המציאות הארצישראלית מעמידה מכשולים גדולים על דרך התפתחות הישוב היהודי החדש: המאבק עם הישוב היהודי הישן, התנגדות האוכלוסיה הערבית המקומית, התנגדות השלטונות העותמניים, המגבלות הפיסיות של ארץ-ישראל. אך בהשוואה בין שתי צורות הקיום היהודיות החדשות ניתן אולי לומר, כי אם משמעות התפתחות הקיום היהודי באמריקה משולבת ומעורה עמוקות בהתפתחות החברה והתרבות האמריקנית בכללותה, הרי משמעות התפתחות המפעל הציוני בארץ קשורה הדוקות  במשמעות הקיום היהודי ההיסטורי, כשלעצמו.

הופעתו של הרצל ועלייתה של התנועה הציונית יצרו דינמיקה חסרת תקדים בקרב הריכוז היהודי הגדול במזרח-אירופה. הפעילות הציונית המאורגנת סביב הקונגרסים הציוניים, שהקיפה את כל חלקי העם יהודי, במזרח ובמערב, יצרה – כאילו יש מאין – איזו ממשות יהודית חדשה, הסתדרות לאומית, משוללת בסיס טריטוריאלי, שאותה כינה הרצל "מדינה בדרך".