ינו 062015
 

המשבר ביחסי ממשלת בריטניה וההסתדרות הציונית, על רק השינוי שחל במדיניות הבריטית כלפי שאלת ארץ-ישראל, כפי שבא לידי ביטוי בספר הלבן שהפיקה ממשלת הלייבור ב-1931, השפיע עמוקות על יהדות בריטניה ביחסה לציונות. יהדות זו נגררה, במשים או שלא במשים, לעמדת התרסה כנגד מדיניות הממשלה בארץ-ישראל, בניגוד בולט למגמה ששלטה עד כה בהתנהלות הציבור היהודי בבריטניה, שלא להבליט קו יהודי מיוחד המתבדל מכלל החברה האנגלית. בבת אחת נשבר הקו שאיפיין גם את התמיכה בפרוייקט הציוני, כאילו זו מייצגת אינטרס בריטי מובהק. תפיסת "הציונות הפטריוטית" ששלטה בבריטניה מאז הצהרת בלפור שבקה חיים; במקומה התייצבה ציונות לוחמנית שאיננה נזקקת למחלצות זרות והיא מייצגת אינטרס, שמאחוריו מוכנים רוב היהודים המקומיים להתייצב בשעת הצורך.

התמיכה היהודית במפלגת הלייבור ירדה אמנם באופן משמעותי על רקע המדיניות הבריטית בארץ ישראל, המזוהה עם ממשלת הלייבור בראשות מקדונלד, אך כל זה לא בישר התגברות כוחה של הציונות בבריטניה. יהדות בריטניה, רובה ככולה, הזדהתה עם המסגרת האזרחית שסיפקה הממלכה הבריטית. נוויל לאסקי (Neville Lasky, 1890-1969), אחיו של הארולד לאסקי הציוני, ייצג באופן מובהק את העמדה הלא-ציונית בבריטניה, הקרובה ברוחה לעמדה הלא-ציונית באמריקה. אף שהיה מקורב לחוג הסוכנות היהודית המורחבת, התייחס בדאגה ובעויינות אפילו לאפשרות שבארץ-ישראל תקום מדינה יהודית.