ינו 012015
 

כ-200,000 יהודים חיו בנסיכויות ואלכיה ומולדביה שנהנו מאוטונומיה, תחת שליטה נומינלית של הטורקים ובחסותם המכרעת של הרוסים. בהתעוררות הלאומית שאחזה ברומנים ב-1848 דיברו מנהיגי תנועת השחרור על חוקה ליברלית, שתבטיח שיוויון זכויות לכל התושבים, בכלל זה היהודים. הרוסים, בשיתוף עם הטורקים, דיכאו את ההתקוממות והחזירו את הסדר הישן על כנו.

לאחר מלחמת קרים, התעוררה הדרישה לאיחוד נסיכויות הדנובה, שזכתה בתמיכת רוב מעצמות אירופה. ב-1859 נבחר הקולונל אלכסנדר קוזא למושל שתי הנסיכויות וב-1862 אישר הסולטן הטורקי את מיזוג שתיהן לממלכה אחת בשם "רומניה".