ינו 012015
 

אפריל

נאסר על הנשים היהודיות לגלח את שער ראשן עם כניסתן לחופה.

אוקטובר

22 באוקטובר. הוחמרו התקנות לגבי השתמטות יהודים מן השירות הצבאי. משתמטים שייתפסו ייענשו במלקות, יגויסו לצבא בלא לחשב את מספרם במכסה המוטלת על הקהילה, קנסות יוטלו על הקהילות שיתנו למשתמטים מחסה ובמקרה שלא ייתפסו, יילקחו במקומם לשירות קרובי משפחה או אף מקרב ראשי הקהילה. מדיניות דרקונית זו גרמה לדמורליזציה מוחלטת בקרב הקהילות היהודיות. פרנסי הקהילות עסקו בציד אדם – באמצעות שכירים, שחטפו מבוגרים, צעירים ואף ילדים, שנמסרו לשלטונות, כדי להשלים את המכסה החסרה. תופעה זו קיבלה ממדים חמורים יותר כאשר ב-1853 יצאו תקנות חדשות המתירות לקהילות וליחידים ללכוד יהודים שאינם נמנים על הקהילה, אם נתפסו ללא תעודת מסע. בציד האדם החדש השתתף כל מי שביקש למצוא לעצמו או לבן משפחתו תחליף גיוס, או אף כדי לסחור בשובר שקיבל מן השלטונות תמורת יהודי חטוף. כנופיות מאורגנות של ציידי אדם יהודיים השתוללו בדרכים ובערים, תקפו עוברי אורח, שדדו את תעודותיהם והסגירו אותם לשלטונות. אווירת טרור שררה ברחבי תחום המושב והבריות פחדו לצאת מבתיהם וממקומותיהם. החברה היהודית ברוסיה נחשפה בכל חולשתה וריקבונה.

נובמבר

23 בנובמבר. נתפרסמו תקנות זמניות מטעם הצאר על חלוקת היהודים למעמדות. המטרה המוצהרת, במסגרת המדיניות הכללית המכוונת לתיקון החברה היהודית ברוסיה, היתה לבודד את היהודים "שאינם פרודוקטיביים ומהווים נטל על הציבור". היהודים נדרשו למיין עצמם על פי אחת מחמש הקטיגוריות הבאות – סוחרים, עובדי אדמה, בעלי מלאכה, עירונים-תושבים ועירונים ארעיים. כבלתי פרודוקטיביים ייחשבו כל המשתייכים למעמד האחרון. עליהם תורחב חובת השירות הצבאי ועל זכויותיהם יוטלו הגבלות נוספות. היהודים נדרשו לספק הוכחות לשיוכם המעמדי. תקנה זו חוללה מהומה והתרוצצות רבה בציבור היהודית. ביצוע התקנה נדחה מעת לעת, עד שפרצה מלחמת קרים (1856) והביאה להשעיית היזמה הזאת.

בוילנה יצא לאור קובץ שיריו העבריים של המשורר הצעיר מיכה יוסף לבנזון (מיכ"ל, 1852-1828), "שירי בת ציון". שיריו הכתובים ברוח השירה הרומנטית האירופית, נסבו על דמויות הרואיות מן המקרא וההיסטוריה היהודית והשפיעו על עיצוב התודעה הלאומית של המשכילים בני דורו.