ינו 012015
 

אוגוסט

ביטול הדקלרציה הפרנקפורטית משנת 1848 על "עיקרי הזכויות של אזרחי גרמניה" (ע"י הבונדסטאג?).

בפרנקפורט, החרדים בהנהגת שמשון רפאל הירש (1888-1808) פרשו מן הקהילה היהודית הנשלטת בידי הריפורמים והקימו "אגודה דתית ישראלית", עם מערכת חינוך משלהם. שמשון רפאל הירש פיתח בכתביו את תפיסת הניאו-אורתודוכסיה, כנגד תפיסת הריפורמה. סיסמת הניאו-אורתודוכסיה היתה "תורה עם דרך-ארץ", שמשמעה היה שיש לקיים, מחד גיסא, את חיובי התורה וההלכה במלואם, ומאידך גיסא יש לסגל גם את סממניה החיצוניים של התרבות הגרמנית. גם בברלין פרשו הניאו-אורתודוכסיים, בהנהגת עזריאל הילדסהיימר, מן הקהילה היהודית הכללית והקימו את "עדת ישראל" הנפרדת. תהליך זה של פיצול הקהילה היהודית לשתים – אחת "כללית" שבה חברו הריפורמים והקונסרבטיבים, והשניה אורתודוכסית (ניאו-אורתודוכסית) – התפשט ברוב הקהילות היהודיות בגרמניה.

יצא לאור בגרמניה ספרו של נחמן קרוכמל (רנ"ק, 1840-1785), "מורה נבוכי הזמן". קרוכמל, שנולד וחי בגליציה, היה מן הדמויות המובילות בהשכלה המזרח-אירופית ואת השכלתו הפילוסופית וההיסטורית רכש בכוחות עצמו. בחיבורו הגדול ביקש להציג ולהבין את התופעה היהודית באמצעות ההתפתחות ההיסטורית של היצירה היהודית הרוחנית, הדתית במהותה. הנחתו הפילוסופית הבסיסית (בהשראת הגל) היתה כי ההיסטוריה בכללה היא ההיסטוריה של הרוח וכי ההיסטוריה של כל אומה משקפת את רוחה ואת גאונה המיוחד.