ינו 012015
 

הפקו"א ("הפקידים והאמרכלים", המוסד המרכזי שהוקם באמסטרדם, ב-1809, לאיסוף וחלוקה של כספי תרומות למען היישוב היהודי בערי הקודש בארץ-ישראל) פרסם לראשונה דין-וחשבון מפורט על הכנסותיו והוצאותיו השנתיות. בכך נפרצה חומת החשאיות שעטפה את פעולותיו הכספיות של המוסד מאז הקמתו. בשנות ה-40' גברה הביקורת הציבורית על פעילות המוסד ומדיניותו השרירותית בארץ-ישראל, מצד חוגים אורתודוכסיים ומשכילים גם יחד. הפקו"א, בהנהגתו של ר' צבי הירש לעהרן, נאבק כנגד כל היזמות למודרניזציה של הישוב הישן, גם הקמת בתי-חולים וגם הקמת בתי-ספר מודרניים בירושלים. משך מאה שנה, עד מלחמת העולם הראשונה, שימש הפקו"א מקור עיקרי למימון צרכי הישוב הישן.

על פי הדו"ח שנתפרסם בשנת 1854, נאמדו הכנסות הפקו"א בכ-75,000 פרנק בשנה. שליש מן הכספים נמסר לכוללים, לפי מפתח מוסכם; היתר נועד ל"מטרות מיוחדות" – לרבות תמיכה במוסדות. בשנות השבעים הגיעה ההכנסה השנתית של הפקו"א לכ-350,000 פרנק. אחר כך ירדו ההכנסות השנתיות ובראשית המאה העשרים הגיעו לכ-200,000 פרנק.

על פי אומדן של לודוויג אוגוסט פראנקל, מזכיר קהילת וינה, שביקר בארץ ב-1856, הגיעו הכנסות העדה האשכנזית אותה שנה לכ-160,000 פרנק, והכנסות הספרדים לכ-100,000 פרנק. פראנקל העריך גם שכ-240 איש מתפרנסים בכוחות עצמם  (17% מכלל ראשי המשפחות), מהם 129 במלאכה.

על פי אומדניה של כי"ח, הגיעו הכנסות הישוב הישן בשנות השבעים ובשנות השמונים לכ-2,000,000 פרנק בשנה, ובשנת 1900 הגיעו לכ-3,000,000 פרנק בשנה. בשנים 1913-1903 הגיעו הכנסות החלוקה לשיא של 5,000,000 פרנק בשנה. מחצית כספי החלוקה נועדו לקצבות אישיות ומחצית לצרכי ציבור ואחזקת המוסדות.

על פי הערכה נעה הקיצבה האישית בכולל עשיר (כולל הו"ד או אונגארן) בין 100 ל-200 פרנק לנפש, בכולל בינוני (כולל וארשה) בין 80 ל-130 פרנק לנפש, ובכולל עני (מינסק, פינסק, קארלין, גאליציה) בין 10 ל-40 פרנק לנפש. לפי הערכה כ-80% מאנשי הישוב הישן קיבלו לא יותר מ-40 פרנק לנפש בשנה, ורק 10% קיבלו יותר מ-100 פרנק לנפש. הפערים הכלכליים בתוך הישוב הישן היו עצומים. הרוב המכריע של בני הישוב לא יכלו להתקיים רק מכספי החלוקה, ונזקקו למקורות פרנסה אחרים. ב-1877 הוערך מספר המתפרנסים בדוחק במלאכה, במסחר ובשירותים בכ-55% מכלל האוכלוסיה. בסוף המאה עלה שיעור זה ל-74%.

וורדר קרסון  (Warder Cresson), ששימש ב-1844 זמן קצר כקונסול ארה"ב בירושלים, חזר לאמריקה, התגייר שם וחזר לארץ ב-1852, הצטרף לכולל הו"ד, הקים עם כמה מעסקני הכולל "חברה קדושה תפארת-ישראל העוסקים להרים קרן עבודת הקרקעות" והגה תכנית להקים בית-ספר חקלאי לנערים יהודיים. יזמה זו גוועה עד מהרה והחברה התפרקה.

ד"ר אלברט כהן, שליחו של הברון יעקב (ג'ימס) דה רוטשילד, ראש בית רוטשילד בפריס, ייסד בירושלים את בית-החולים על שם מאיר אנשל רוטשילד (18 מיטות). עד כה נזקקו בני הישוב הישן לשירותיו של בית-החולים של המיסיון הבריטי, שפעל מאז 1838. הקונסוליה האוסטרית העניקה לבית-החולים החדש את חסותה. כהן יזם גם הקמת בית-ספר למלאכה – הראשון מסוגו בארץ – לילדי המשפחות העניות, שלא זכו לחינוך כלשהו. בצמוד לבית-החולים הפעיל גם בית-ספר לבנות ממשפחות עניות, שבו למדו תפירה, תפילה וקריאה עברית. ב-1864 הורחב המוסד בתרומת משפחת רוטשילד הלונדונית ונקרא על שם אוולינה דה-רוטשילד. מספר התלמידות הגיע לכ-100, רובן מן הציבור הספרדי. העדה הפרושית, הנתונה להשפעת הקנאים בתוכה, הטילה חרם על המוסד.