ינו 012015
 

מאי

נתפרסמה תקנה הקובעת כי בתוך עשרים שנה יוכלו לשמש ברבנות ובמלמדות רק מי שסיימו לימודיהם בבתי-המדרש החדשים לרבנים (מטעם הממשלה) או שרכשו השכלה בבתי-ספר גבוהים או בבתי-ספר תיכוניים כלליים. הוטל פיקוח על הלימוד בחדרים וניתנה לקהילות הוראה לבחור רבנים רק מי שעמדו בתנאי התקנה החדשה או רבנים יוצאי גרמניה. בסופו של דבר לא הצליחה הממשלה לאכוף את מדיניותה ביחס לחינוך היהודים. החדר המשיך לשמש כמסגרת החינוך הבסיסי של רוב הילדים היהודיים בתחום המושב. רק שכבה צרה מקרב הציבור היהודי – בני הסוחרים והמשכילים – העדיפו את החינוך בבתי-הספר הכלליים ובעיקר את המשך הלימודים בגימנסיות ובאוניברסיטאות. ב-1873 סגרה הממשלה את שני בתי-המדרש למורים בוילנה ובז'יטומיר ואת בתי-הספר הממשלתיים ליהודים. במקום זה עודדה הממשלה כניסת ילדים יהודים לבתי-הספר הרוסיים הכלליים ופתחה עשרות בתי-ספר ברוסית למתחילים, תוך ויתור על אמצעי הלחץ הישנים.