ינו 012015
 

ל"חכם באשי", הרב הראשי היהודי בקושטא, הוענקו סמכויות ייצוג הקהילה היהודית בפני השלטון, בדומה לאלה שניתנו לראש הכנסיה היוונית. מדיניות השער העליון במחצית השניה של המאה ה-19 התנהלה בהתאם לעקרון, כי יש להשוות את זכויות היהודים בממלכה לאלה של הקהילות הלא-מוסלמיות האחרות (קרי: הנוצריות), שמעמדן השתפר בהרבה כתוצאה מלחצן של מעצמות אירופה והשפעתן הגוברת בקושטא.

מדיניות הרפורמות (תנזימאת) של הסולטן עבדול מג'יד (1862-1839), שהיתה מכוונת להעניק יתר אוטונומיה מינהלית למיעוטים הלא-מוסלמים (מילאתים) ברחבי האימפריה, כדי לייעל את האדמיניסטרציה ואת שיתוף הפעולה של כל העדות והקהילות הלא-מוסלמיות עם השלטון המרכזי, נתקלה בקשיים ובעיכובים במגזר היהודי, בשל הסכסוכים והמאבקים הפנימיים בקרב הקהילה היהודית בקושטא, בעיקר בין החוגים השמרנים והאורתודוכסיים לבין חוגי הסוחרים, הבנקאים והמשכילים, שפעלו למודרניזציה, בעיקר במערכת החינוך. רק ב-1865 אושרו התקנות המסדירות את הארגון הפנימי של הקהילות היהודיות ברחבי האימפריה, שנתנו ביטוי למגמת התיקונים בחיי הקהילה היהודית וחיזקו את מעמד הפרנסים והמשכילים.

על פי הערכה חיו ברחבי האימפריה העותמנית כ-200,000 יהודים. מחציתם בחלק האירופי של טורקיה. בקושטא חיו כ-40,000 יהודים. כמספר הזה חיו גם בסלוניקי.