ינו 012015
 

הקונסול הבריטי בירושלים, ג'ימס פין (Finn), הועבר מכהונתו בירושלים, על רקע תלונות (בלתי מבוססות) מצד ראשי הישוב הישן כי הוא עוסק בפעילות מיסיונרית. בתקופת כהונתו (1863-1846), בלט פין בפעילתו הנמרצת להגנת האינטרסים היהודים, אך עורר מורת רוח בשל נטייתו להתערב בענייניה הפנימיים של הקהילה היהודית.

פברואר

20 בפברואר (א' באדר). יצא לאור הגיליון הראשון של "הלבנון", העיתון העברי הראשון בארץ, בעריכתו של יחיאל ברי"ל. זו היתה יזמתם של יואל משה סלומון ומיכל כהן, שהשתלמו במלאכת הדפוס בפרוסיה, חזרו לירושלים והקימו בית-דפוס מתחרה לבית-הדפוס של ישראל ב"ק. ראשי הפרושים תמכו ביזמתם, כיוון שראו בעיתון מכשיר במאבקם נגד החסידים. ב"ק, שהיה ממנהיגי החסידים, הגיב בייסוד עיתון משלו "החבצלת", שגיליונו הראשון יצא בי"ד באב. שני העיתונים (ירחונים) לא האריכו ימים. שניהם נסגרו תוך שנה, בפקודת השלטונות. ברי"ל עבר לפריס וחידש שם ב-1865 את הופעת "הלבנון". הופעת "החבצלת" חודשה רק ב-1870. ב"ק מסר את עריכת העיתון לחתנו, ישראל דב פרומקין (1914-1851), וזה הפך את העיתון לכלי עז ביטוי במאבק לתיקונם של הישוב הישן ומשטר החלוקה וכן מקור מידע ממדרגה ראשונה על חיי הישוב היהודי בארץ. הוא הפך שנוא נפשם של כל הגורמים השמרנים בירושלים. ב-1877 הצליחו אלה להביא לסגירת העיתון לחצי שנה, אך עם חידוש הופעתו המשיך במלחמתו התקיפה כנגד הנהגת הישוב הישן.

באמצע שנות השבעים הופיעו שלושה עיתונים נוספים בירושלים. ב-1874 הופיע העיתון "האריאל", ביזמת מיכל כהן, אך נסגר לאחר חודשים אחדים, מחוסר אמצעים. ב-1876 הופיע העיתון "שערי ציון" (דו-שבועון), כעיתון דו-לשוני – עברית ואידיש. ב-1884 נסגר מחוסר אמצעים. ב-1877 יצא לאור העיתון "יהודה וירושלם" (דו-שבועון), בעריכת יואל משה סלומון. אף הוא נסגר כעבור שנתיים, כאשר העתיק סלומון את פעילותו לניסיון ההתיישבות ב"פתח-תקווה". כל העיתונים האלה, אף שנטלו על עצמם לייצג את עדת הפרושים במלחמתה ב"החבצלת" והתאמצו ללמד סניגוריה על מוסדות הישוב הישן, היו אף הם ביטאונים של הדרישה למודרניזציה ולפרודוקטיביזציה של הישוב הישן. עורכיהם היו צעירים שרכשו להם השכלה בחוץ והפכו למוקד של תסיסה וחדשנות בחיי הישוב הישן.