ינו 012015
 

על פי התקנות החדשות הוכר ה"חכם באשי" של קושטא כראש היהדות בכל רחבי האימפריה העותמנית. תחתיו פועלות שתי מועצות נבחרות – האחת "חילונית" או "גשמית", העוסקת בענייני כספים וארגון של חיי הקהילה, והשניה "רוחנית", שחבריה רבנים והיא ממונה על ענייני הדת או כל עניין שיופנה אליהם מטעמו של החכם באשי. מתח שרר בין שתי המועצות, שכן זו ה"גשמית" ביקשה לקדם את תהליכי המודרניזציה בקרב העדה היהודית ולהשתלב במדיניות הריפורמות של השלטונות, ואילו ה"רוחנית" (הרבנית) ראתה במגמה זו סכנה לאורח החיים היהודי הדתי.

בשנות ה-60' וה-70' הרחיבה "אליאנס" את פעילות החינוך שלה ברחבי האימפריה העותמנית. בתי-ספר יהודים מודרניים הוקמו בקהילות היהודיות הגדולות.

1872

עלילת דם באיזמיר. המון יווני התנפל על שכונות היהודים והפרעות התפשטו גם לאיים היווניים. בין הקהילות היווניות בטורקיה לבין הקהילות היהודיות שררו יחסי איבה מסורתית קשה. איבה זו התפתחה, הן על רקע התחרות הכלכלית שבין היוונים והארמנים לבין היהודים והן על רקע ההתעוררות הלאומית שאחזה בקהילות הנוצריות הגדולות באימפריה (היוונים והארמנים), בעוד  היהודים, הרדומים מבחינה לאומית, מפגינים נאמנות לשלטון העותמני, שנהג בהם בסובלנות. איבה קשה זו בין הנוצרים והיהודים הניבה כמה וכמה עלילות דם בתחומי האימפריה העותמנית. בדרך כלל התערבו המעצמות האירופיות והפעילו השפעתן להגנת היהודים; אף כי עלילת הדם הידועה מכולן – עלילת דמשק (1840) – שאבה עידוד מן התחרות בין המעצמות באיזור.

עלילות דם חוזרות, שדוכאו בעודם באיבם, צצו מדי פעם בשנות ה-60' וה-70' – בדמשק, בקושטא, באיזמיר ובמקומות אחרים.