ינו 012015
 

שנת בצורת, מכת ארבה, רעב ומגפת כולירה (החמורה מכל מה שידעה הארץ במאה ה-19). ביפו מתו 42 מיהודי העיר ורבים נמלטו לירושלים ולצפת. בירושלים מתו במגפה כרבע מכלל התושבים. הישוב היהודי הוכיח כושר התמודדות עם האסון, כשהוא מסתייע בתרומות שזרמו לארץ ממקורות שונים. כולל הו"ד בלט בפעילותו להקלת מצבה של האוכלוסיה היהודית בירושלים, בסיועה של הקונסוליה הגרמנית. במגפה נספו מאות מיהודי העיר, ביניהם כמה מראשי הקהילה היהודית ואף מנהל בית-החולים רוטשילד, ד"ר בנימין רוטציגל ואשתו.

בצוק העתים הוקם "ועד כללי לכל הכוללים", בראשות הרב שמואל סלנט. הוועד נטל על עצמו לייצג את העדה האשכנזית כלפי השלטונות וכלפי העדה הספרדית, לדאוג לאחזקת בתי-הכנסת ומוסדות הציבור, לתמוך בנצרכים החלשים (יתומים, אלמנות, זקנים וחולים), לדאוג לאלה שאינם משתייכים לשום כולל (יוצאי ארצות-הברית, אנגליה, צרפת, רוסיה הפנימית). הוועד הצליח להשיג מן השלטונות אישור לשחיטה נפרדת של האשכנזים ובכך הביא לשחרור העדה האשכנזית מן ההגמוניה של העדה הספרית ולהפרדה מוחלטת בין העדות, שמאותה שעה כל אחת מהן קיימה מערכת שירותים דתיים עצמאית משלה. הדמות החיה בפעילות הוועד היה יוסף ריבלין, ששימש כמזכיר הוועד.

מונטיפיורי מבקר בארץ בפעם הששית ופועל להקלת מצבם של תושבי ירושלים שנפגעו ברעב ובמגפה.

יוסף בלומנטל, עסקן יהודי-צרפתי, הקים בירושלים תלמוד-תורה מתוקן, בית-מדרש "דורש ציון", ובו גם לימוד חשבון וכתיבה תמה. רק ילדי הספרדים למדו בו, בשל החרם שהטילו עליו האשכנזים.

1867

"המערביים", בהנהגת הרב דוד בן שמעון, הקימו את השכונה היהודית השניה מחוץ לחומות, "מחנה ישראל", ליד בריכת ממילא.

לאחר מאבק ממושך, הושג הסדר ולפיו הוכרה גם השחיטה האשכנזית ככשרה על ידי השלטונות. בכך הושלם תהליך היפרדותה של העדה האשכנזית מן העדה הספרדית. אף כי ההנהגה הספרדית שמרה בידה את השליטה על ניהול היחסים עם השלטונות (בעיקר ענייני המסים והעניינים המשפטיים), מטעם הישוב כולו.

חיים יעקב, נגר ובעל בית-מלאכה לעבודות עץ זית בירושלים, הציג מעבודותיו בתערוכה העולמית בפריס וזכה לעיטור הצטיינות.

הוחל בסלילת כביש בין יפו לירושלים. הסלילה נמשכה שנתיים, תוך גיוס עבודת כפייה של התושבים המקומיים, בכלל זה תושבי ירושלים. ב-1878 הונהגה תחבורת דיליז'נסים, ביזמה גרמנית. זמן הנסיעה 10 שעות. בשער הגיא הוקם ב-1874 פונדק דרכים, וזה שימש תחנה עיקרית בדרך לירושלים; שם גם נגבה מס הדרכים מן הנוסעים.