ינו 012015
 

לאחר מלחמת פרוסיה-אוסטריה ב-1866, וצירוף מדינות כהאנובר ושלזויג-הולשטין לפרוסיה,  גדל מספר היהודים בפרוסיה לכ-310,000 נפש.

עם ייסוד "הקונפדרציה הגרמנית הצפונית" בראשותה של פרוסיה, הוקם הרייכסטאג (בית הנבחרים של הקונפדרציה), שאליו נכנסו ארבעה צירים יהודיים. 412 הקהילות היהודיות ברחבי הברית פנו אל הרייכסטאג בבקשה לכלול בחוקת הברית סעיף המבטיח את שוויון זכויות היהודים בכל המדינות החברות בברית. הרייכסטאג דחה דרישה זו בטענה כי אינו יכול להתערב בענייניהן הפנימיים של המדינות החברות. עם זאת, ב-1 בנובמבר 1867, קיבל הרייכסטאג החלטה עקרונית המבטיחה את חופש התנועה, ההתיישבות  והעיסוק, לכל נתיני הברית, ללא הבדל דת. בשתי מדינות – סכסוניה ומקלנבורג – נמשכה אפליית היהודים ונציגיהן דרשו לעצמן זכות התפתחות "כדרך מדינה נוצרית". ב-1868 הוכרעה הכף ברייכסטאג, שקיבל החלטה "לבטל כל ההגבלות התלויות בהבדל דת".

בין הפוליטיקאים והצירים יהודים שנטלו חלק במאבק על שוויון זכויות היהודים בלאנדטאג של פרוסיה וברייכסטאג של הקונפדרציה הגרמנית הצפונית בלטו אדוארד לאסקר (1884-1829) ולודוויג במברגר (1899-1823), שהיו מקורבים למפלגת הנאציונל-ליברלים בהנהגת ביסמרק ותמכו בכל מהלכיו, לעתים גם על חשבון המאבק היהודי. לאמתו של דבר המשיכו את הקו של גבריאל ריסר (1863-1806), חלוץ המאבק היהודי לשיווי זכויות בגרמניה, שקבע כי חזון איחודה המדיני של גרמניה קודם לחזון שוויון היהודים.