ינו 012015
 

שנת משבר כלכלי ורעב בארץ-ישראל.

קבוצה מיהודי צפת רכשה אדמה בעין-זיתון. קבוצה אחרת, רובם חברי אגודתו של רוקח, רכשה את מחצית אדמות הכפר ג'יעוני, בסמוך לצפת, והתיישבו מיד בבתי הכפר. מספרם הגיע עד 300 נפש; אך הם היו מחוסרי אמצעים לגמרי. שליחותו של רוקח לאירופה, כדי לגייס תרומות, לא צלחה והמתיישבים שבו לצפת. ניסיון כושל זה של בני צפת קדם בכמה שבועות לניסיון ההתיישבות של בני ירושלים באמלבס (פתח-תקווה).

קבוצת סלומון וליאון , שאליהם הצטרף גם גוטמן, רכשו חלק מאדמות הכפר הערבי אמלבס ויסדו את המושבה החקלאית הראשונה בארץ-ישראל, פתח-תקווה. למתיישבים הראשונים הצטרפו תוך זמן קצר מתיישבים מקרב היסודות האורתודוכסיים הקיצוניים ביותר בישוב הישן בירושלים, מבני כולל אונגארן (נטורי קרתא) ואנשי הרב דיסקין, ועד מהרה התגלעו חילוקי דעות חריפים סביב אורח החיים שיש להנהיג במושבה. הסכסוכים הפנימיים, פגעי הטבע, מכת המלריה, החיכוכים עם הפלאחים המקומיים סביב שאלות בעלות על הקרקע, הכישלונות בגידולים החקלאיים – כל אלה שחקו את המתיישבים והביאו אותם לנטישת המושבה בתחילת שנת 1882, שנת התחלת העליה הציונית הראשונה.

מספר היהודים בארץ (על פי נתוני 1876) כ-22,000; בירושלים כ-14,000, מהם 6,600 אשכנזים; בטבריה 2,600; בחברון 800; ביפו 800; בחיפה כ-500.