ינו 042015
 

וילהלם מאר(Wilhelm Marr, 1818-1904) , מחבר הספר  "ניצחון היהדות על הגרמניות", מקים תנועה בשם "הליגה האנטישמית" למאבק ביהדות. ניסיון זה לא צלח; אך מאר הצליח להכניס למילון הפוליטי והתרבותי מונח חדש "אנטישמיות", שמשמעותו שנאת היהודים לא על בסיס דתי, כי אם על בסיס אתני ותרבותי. היהודים – טען מאר – כבשו את גרמניה כמו שהמונגולים כבשו בשעתו את סין. אך בעוד שהמונגולים נטמעו בקרב הסינים, היהודים, שאינם מסוגלים להיטמע, עתידים לייהד את גרמניה: הקץ לגרמניה (finis Germaniae) .

פרופ' היינריך פון טרייצ'קה (Heinrich von Treitschke, 1834-1896), היסטוריון פרוסי בעל מוניטין, הוסיף נופך של מכובדות לגל האנטישמי החדש, כאשר פרסם בסוף 1879, בכתב-העת Preussische Jahrbuecher, שבעריכתו, שני מאמרים בהם הצדיק את ההתקפות האנטישמיות על היהודים. אלה אינן אלא תגובה טבעית המעידה על אינסטינקט בריא של היסודות העממיים החשים בסכנה הנשקפת מן היהודים. טרייצ'קה התלונן על ההסתננות הבלתי-פוסקת של צעירים יהודים, מתוך המסה היהודית הגדולה בפולין. הם משתלטים על הבורסה הגרמנית ועל העיתונים הגרמניים. הם אינם מוכנים להיטמע בתוך האומה הגרמנית, משום שהם חושבים עצמם גזע נעלה על זה של הגרמנים. כהוכחה לטענותיו הביא טרייצ'קה קטעים מחיבורו הגדול של ההיסטוריון היהודי, בן זמנו, היינריך גרץ, "דברי ימי ישראל", המשמיע דברי לגלוג על גדולי הוגי הדעות הגרמניים, מלותר ועד גתה, ותובע הכרה בלאומיותו הנפרדת של העם היהודי, בתוך העם הגרמני. תביעה זו יש לדחות באופן החלטי. היהודים חייבים להיטמע בחברה הגרמנית ובתרבותה. אין מקום ללאומיות כפולה בגרמניה.

ההיסטוריון תיאודור מומסן (Theodor Momsen, 1817-1905), בעל ההשקפות הליברליות, תקף את טרייצ'קה על שהוא מלבה יצרים לאומניים. היהודים – טען מומסן – דווקא משתדלים להתבולל באומה הגרמנית ויש רק להתפלא על אלה מהם המתקשים לאמץ את הדת הנוצרית, שהרי זו אינה אלא מרכיב של התרבות האירופית ואין לה אותה משמעות שהיתה לדת בעבר.

הפילוסוף קרל אויגן דיהרינג (Karl Eugen Duehring, 1833-1921), הצטרף למתקפה האנטישמית בספרו "שאלת היהודים כשאלת הגזע, המוסר והתרבות" (1880). היהודים – טען דיהרינג – לא תרמו כלום לתרבות העולם, לבד מתכונותיהם האנטי-חברתיות. כל שאיפתם – שלטון עולמי, ניצול הגויים. אין לעודד התבוללות יהודית, העלולה לסכן את הגזע הגרמני ולהדביק אותו בתכונות יהודיות. את היהודים יש לדכא ולהחזיקם במצב שעבוד.

שטקר וחבריו יזמו הגשת פטיציה לקנצלר ביסמרק ובה תביעה לחקיקה, שתחסום את חדירתם של היהודים לכל ענפי התרבות, מוסדות החינוך והשרות הציבורי. היהודים אינם מסוגלים לשנות את אורחם ורבעם. גידול ההשפעה היהודית מסכן את העם הגרמני, כתבו בעלי הפטיציה, שהופצה בכל ערי גרמניה ועליה חתמו המונים. קבוצה של 76 אנשי רוח ועסקנים פוליטיים ליברליים פרסמו גילוי דעת נגדי, בו כינו את התנועה האנטישמית "חרפה לאומית" והזהירו מפני נסיגתה של גרמניה אל "חשכת ימי-הביניים".

בלנדטאג הפרוסי התנהל דיון נרגש סביב יזמת הפטיציה היוצרת רושם כי הממשלה תומכת ביזמה זו. הממשלה עצמה התעטפה בשתיקה ועוררה את מחאת הצירים הליברליים, שהאשימו אותה בשיתוף פעולה עם האנטישמים. ועד איגוד הקהילות היהודיות הפיץ איגרת פנימית, "כיצד צריך יהודי לנהוג כלפי התנועה האנטישמית" ובה קרא לציבור היהודי לנהוג התאפקות וענווה כלפי הגל האנטישמי הגואה. "זו שעת מבחן המלמדת אותנו להוקיר את אוהבינו ומגינינו האמיתיים, וגם לפשפש במעשינו". היהודים חייבים להגביר את מאמציהם להוכיח את אזרחותם הטובה ולהקפיד על יושר המידות ועל אהבת המלאכה.