ינו 042015
 

פרנץ הולובק ((Holubek, ממנהיגי תנועת בעלי-המלאכה בווינה, זוכה מאשמת הסתה אנטישמית לאחר שטען להגנתו כי השמיע את דבריו כנגד היהודים בתום לב, לאחר ששאב את ידיעותיו עליהם מתוך ספרו של רוהלינג המוחזק בר-סמכא. הרבנים מוריץ גידמן וילינק פרסמו גילוי-דעת ובו טענו כי אין בתלמוד ביטויים כנגד הנוצרים.

מרס. בכפר בגליציה המערבית הואשמה משפחה יהודית ברציחתה של נערה הרה ביחד עם מי שהיה מאהבה הנוצרי. תחילה נמצאו חייבים בדין ונידונו למיתה; אך בהתערבות בית-הדין העליון בווינה בוטל פסק-הדין. המשפט התחדש, בוטל והתחדש, עד שנמצאו היהודי ואשתו זכאים. הפרשה התמשכה ארבע שנים.     

1 באפריל. בכפר טיסה אסלר, בצפון-מזרח הונגריה, נעלמה נערה משרתת, אסתר סולימוסי, בת ארבע-עשרה, ומיד יצאה השמועה כי היהודים שחטו אותה לצרכי פולחנם. נפתחה חקירה. לאחר חודשיים נמצאה גופתה של הנערה, שטבעה בנהר; אך כיוון שלא ניתן היה לזהות את תווי פניה, התגברו השמועות כי היהודים השליכו גופה אחרת אל הנהר. מוריץ, בנו של השמש היהודי יוסף שארף, נכנע ללחץ החוקרים והעיד כי ראה את אביו וכמה שוחטים יהודים, שהגיעו במיוחד למקום, מבתרים בבית-הכנסת את גופת הילדה. בעוד החקירה נמשכת ומסעירה את הונגריה, ניתן דרור להסתה האנטישמית. במקומות שונים התנפל ההמון על היהודים. בפרסבורג השתולל ההמון במשך יומיים (29-28 בספטמבר), פרץ לבתים ולחנויות היהודים, פצע ובזז. המשטרה לא הצליחה להשתלט על המהומות ורק משהתערב הצבא שככו ההתפרעויות. הממשלה בראשות קלמן טיסה (Kálmán Tisza) עמדה בתקיפות כנגד הנחשול האנטישמי שעוררה עלילת טיסה-אסלר.

ערכים אישיים
  1. מוריץ גידמן (Moritz Guedemann, 1835-1918), נולד בהילדסהיים בפרוסיה, חניך הסמינר התיאולוגי היהודי בברסלאו, עבר לווינה ב-1868 ושימש שם כמגיד וכרב. אף שרכש השכלה כללית, שמר על קו קונסרבטיבי והתנגד לתיקונים בסדרי התפילה והפולחן. ב-1886 ייסד ביחד עם יוסף בלוך את "איחוד יהודי אוסטריה". בין השנים 1880-1888 יצאו לאור שלושה כרכים של מחקרו הגדול על תולדות יהודי המערב בימי-הביניים. ב-1891 התמנה כרב ראשי - ביחד עם אדולף ילינק – של קהילת וינה. ב-1894 נפטר ילינק, וגידמן החזיק במשרה זו לבדו. הרצל ראה בגידמן דמות-מפתח ביהדות אוסטריה וניסה לגייס אותו לרעיון מדינת היהודים; תחילה גילה גידמן אהדה לרעיון, אך משיצאה החוברת "מדינת היהודים" לאור ועוררה סערת רוחות בקרב המנהיגות היהודית, האינטלקטואלית והפוליטית, בווינה, גילה גידמן היסוס ובסופו של דבר יצא נגד הרצל ותנועתו החדשה. ב-1897 פרסם את הספר "יהדות לאומית:" (Nationaljudentum), בו טען כי היהודים מעולם לא היו אומה וכי בעצם ייעודם ההיסטורי הוא להביא לביטולה של הלאומיות המפלגת את המין האנושי. גידמן היה גם הראשון שטען כי הציונות מקילה על מלאכתם של האנטישמים, כאשר היא קוראת ליהודים לצאת את מקומותיהם וללכת לארץ-ישראל. זוהי כניעה לאנטישמיות במקום להיאבק בה עד שקיעתה.