ינו 042015
 

משפטם של 15 הנאשמים היהודים בעלילת טיסה-אסלר התנהל בעיר המחוז במשך שנת 1883 ולבסוף זוכו כולם, גם בהמלצת התביעה. בית-המשפט העליון אישר את הזיכוי במאי 1884. אף על פי כן לא נרגעו הרוחות. בפרלמנט ההונגרי התלהט הוויכוח בין הצירים הליברלים לבין הצירים האנטישמים, שנקבצו מכמה מפלגות. גם פה ניצב ראש-הממשלה טיסה כסלע איתן ודחה בתוקף את הקריאות לבטל את זכויותיהם האזרחיות של היהודים. הפרשה הכתה הדים ברחבי אירופה. אנשי רוח, כמו ויקטור הוגו וארנסט רינאן הצרפתיים השמיעו קול מחאה. גם לודוויג קושוט, גיבורה הלאומי של הונגריה, צירף קולו למחאה. ועם זאת, סערת הרוחות לא שככה. במקומות שונים, בכלל זה עיר הבירה בודפשט, נמשכו ההתקפות האלימות כלפי היהודים והממשלה אולצה להכריז מצב חירום במקומות אלה, כדי לדכא את  המהומות. הקיסר (כמלך הונגריה) פראנץ יוסף יצא בגינוי חריף נגד ההתקפות האנטישמיות.

האנטישמי רוהלינג אולץ להגיש תביעה נגד יוסף שמואל בלוך, שפרסם סדרת מאמרים ובה הוקיע את רוהלינג כשקרן וזייפן. ברגע האחרון משך רוהלינג את תביעתו. הוא נקנס, פוטר ממשרתו האקדמית וירד מן הבמה הציבורית.

במאי 1883 התקיים הכנס הראשון של "קדימה", אגודת סטודנטים יהודים לאומיים באוניברסיטת וינה, בהנהגתם של רובין בירר (Rubin Bierer, 1835-1931), מוריץ טוביאס שנירר (Moritz Tobias Schnirer, 1861-1941), נתן בירנבוים (Nathan Birnbaum, 1864-1937). סטודנטים אלה (שני הראשונים סטודנטים לרפואה שהגיעו לווינה ממזרח-אירופה)  הושפעו לא מעט מן האירועים ברוסיה ומן התסיסה הלאומית בקרב עמי מרכז ומזרח-אירופה וכן מכתביהם של פרץ סמולנסקין ושל יהודה ליב פינסקר.  פעולתם הראשונה היתה להדביק כרוזים על קירות האוניברסיטה ובהם קריאה להכיר בלאומיותם של היהודים, בין שאר לאומים. קריאה זו הכתה הדים (רובם שליליים ונרגזים) גם מחוץ למדינה, ועוררה צעירים יהודים רבים באוניברסיטאות של ערי אירופה. פעילותה של אגודת "קדימה" הצטמצמה בתחום ההסברה, אך ללא ספק הכשירה את הקרקע להופעת התנועה הציונית בארצות מרכז ומערב-אירופה.

ערכים אישיים
  1. יוסף שמואל בלוך (Joseph Samuel Bloch, 1850-1923) נולד בגליציה המזרחית במשפחת אופה עני. התחנך בישיבה ורכש השכלה באוניברסיטאות מינכן וציריך. שימש כרב באחד מרובעי וינה וכמורה בבית-המדרש שייסד ילינק. התפרסם בזכות מאבקו האמיץ באנטישמי רוהלינג. נבחר כציר לפרלמנט האוסטרי בשנת 1884, שם שם לו למטרה להדוף את ההתקפות האנטישמיות על היהודים. באותה שנה ייסד שבועון, "השבועון האוסטרי של ד"ר בלוך" (Dr. Blochs Oestereichische Wochenschrift) , המוקדש למלחמה באנטישמיות. בלוך קנה לו מוניטין בעמדות התקיפות שנקט כנגד גילויי האנטישמיות באוסטריה ועורר עליו את כעסם של רוב המנהיגים היהודיים בארץ; אלה סברו כי הוא אגרסיבי מדי ומביא נזק לעניין היהודי. בלוך הושפע מתורתו של המדינאי היהודי האוסטר-הונגרי, אדולף פישהוף, אודות קיסרות רב-לאומית וייצג השקפה הרואה ביהודי אוסטריה קבוצה לאומית בין שאר עמי האימפריה האוסטרית ותמך בשלמות האימפריה האוסטרית הרב-לאומית. במלחמת העולם הראשונה נרתם למאמץ המלחמה האוסטרי ופעל לגייס כספים בארצות הנייטרליות למען אוסטריה. תחילה תמך בלוך בהרצל ובציונות וסייע להרצל במגעיו עם ממשלת אוסטריה; אך בניגוד להרצל סבר שלא ניתן להפריד בין הלאומיות היהודית לבין הדת, הרצל, מצדו, לא החשיב את המאבק באנטישמיות, אותו ראה כברכה לבטלה. דרכי השנים נפרדו ובלוך הצטרף למתנגדי הציונות.



  2. אדולף פישהוף (Adolf Fischhoff, 1816-1893), נולד בבודפסט, למד רפואה בווינה. התבלט כאחד ממנהיגי מהפכת 1848 ועמד בראש מועצת הביטחון של ממשלת המהפכה. עם כישלון המהפכה, הועמד למשפט, אך זוכה. זכויותיו הפוליטיות נשללו עד 1867 והוא שב לעסוק ברפואה. במפולת הבורסה של 1873 איבד את כל
    הונו ונאלץ להעתיק את מושבו לעיר השדה אמרסדורף, אך המשיך לשמש "אורים ותומים" לרבים מן הפוליטיקאים האוסטרים. הוא היה הראשון שעיצב את התפיסה של קיסרות אוסטרית רבת לאומים, בה מובטח שוויון מעמד לכל עמי הקיסרות. הצעה זו שימשה בסיס לפתרון שגובש ב-1867 ויצר את המסגרת האוסטרו-הונגרית. ב-1875 פרסם חוברת בה הציע פירוק נשק באירופה, כדי לבלום את התחרות בין המעצמות והמדינות הלאומיות. ב-1882 נכשל בניסיונו להקים את מפלגת העם הגרמנית (Deutsche Volkspartei), שתאחד את כל הכוחות הליברליים מקרב עמי אוסטרו-הונגריה. ראשי המתנגדים לתכנית היו הליברלים היהודיים בווינה. על בסיס הצעתו הוקמה ב-1902 מפלגת העם היהודית (Juedische Volkspartei).



  3. מוריץ טוביאס שנירר (1941-1861), נולד בבוקרסט, בולגריה. עבר לווינה ב-1880. למד רפואה והשלים לימודיו ב-1887. היה בין מייסדי אגודת "קדימה", אגודת הסטודנטים היהודים הלאומיים באוניברסיטת וינה, ב-1882. היה בין ראשוני המצטרפים להרצל, עם פרסום "מדינת היהודים" וסייע לו בארגון הקונגרס הציוני הראשון, ובעיצוב התקנון של ההסתדרות הציונית, בארגון השקל הציוני ובהקמת הקרן-הקיימת-לישראל. היה חבר הוועד-הפועל המצומצם וליווה את הרצל במסעו לארץ-ישראל ב-1898. חילוקי דעות עם הרצל ותביעות מקצועו כרופא הביאו להפסקת פעילותו הציונית. הקריירה הרפואית שלו שגשגה והוא קנה לו מוניטין כמחברם של ספרי לימוד ברפואה וכעורכם של כתבי-עת רפואיים בשפה הגרמנית והצרפתית. ב-1941, תחת המשטר הנאצי באוסטריה, שמו שנירר ורעייתו קץ לחייהם.



  4. נתן בירנבאום (1937-1864), יליד וינה. קיבל חינוך תורני, אך כבר בצעירותו הגיע לכלל הכרה כי היהודים מהווים קודם כל אומה. ביחד עם בירר ושנירר ייסד ב-1882 את אגודת הסטודנטים היהודים הלאומיים "קדימה". ב-1885 ייסד את כתב- העת Selbstemanzipation (בהשראת שם חוברתו של יהודה לייב פינסקר "אוטואמנציפציה"). בעתון זה נטבע לראשונה המונח "ציונות" (בתחילת שנות ה-90), כדי לציין את האידיאולוגיה שבה מתגדרת תנועת חיבת-ציון. ב-1893 פרסם חוברת בשם "תחייתו הלאומית של העם היהודי כאמצעי לפתרון השאלה היהודית, פנייה אל אומות העולם הטובות והאצילות". הצטרף להרצל והשתתף בקונגרס הציוני הראשון (1897); שם נשא הרצאה על "הציונות כתנועה תרבותית". בהשקפתו הציונית היה קרוב יותר לאחד-העם, שהתנגד להרצל. בירנבאום מונה כמזכיר המשרד הציוני תחת הרצל, אך חילוקי הדעות הביאו לנתק ביניהם. לאחר הקונגרס השני הביע בירנבאום את אכזבתו מן הציונות ה"דיפלומטית" של הרצל ומן העיקרון הבסיסי של הציונות בדבר "שלילת הגולה". בירנבאום ביטא תפיסה של "לאומיות יהודית של תפוצות". היהודים בכל מקום צריכים להיאבק על אוטונומיה תרבותית. הקיבוץ היהודי החשוב ביותר בעת החדשה הוא זה של יהודי מזרח-אירופה, ויש להעניק לאידיש מעמד של שפה לאומית. ב-1908 יזם בירנבאום כינוס קונגרס למען האידיש בעיר צ'רנוביץ, בהשתתפות טובי הסופרים באידיש. התרבות היהודית המזרח-אירופית קסמה לבירנבוים יותר ויותר והוא עבר תהליך אטי של חזרה אל הדת. בספרו "מחופשיות לאמונה" (Vom Freigeist zum Glaeubigen ) תיאר את דרכו מן הציונות החילונית אל האורתודוכסיות. ב-1919 נמנה על מייסדי "אגודת-ישראל", המפלגה האורתודוכסית שנטלה עליה להיאבק בציונות, ושימש כמזכיר כללי ראשון שלה. עם זאת הטיף לשינוי בדפוסי החיים היהודיים, מעבר להתיישבות חקלאית באזורים דלילי אוכלוסין בעולם ויצירת מנהיגות יהודית עולמית שתארגן מחדש את הקהילות היהודיות השרויות במבוכה נוכח פגעי הזמן והתרבות המודרנית.