ינו 012015
 

ינואר. הסנאט הרוסי הורה להפסיק גירוש יהודים מן הכפרים, תוך ניצול לרעה של תקנות מאי 1882 לגבי ישיבת יהודים בכפרים. התקנות אמרו כי אין לגרש יהודים היושבים בכפרים, אך יש למנוע כניסת יהודים נוספים ואסרה על פעולות נוספות של רכש קרקע או שכירת דירות בכפרים מצד יהודים. השלטונות המקומיים יישמו פרשנות רחבה של התקנות ולפיה יהודים שנאלצו מסיבות שונות להעתיק את מגוריהם הקבועים או שפג תוקף השכירות שלהם איבדו את זכות הישיבה שלהם בכפר, הוגדרו כ"מתיישבים חדשים" ונצטוו לעבור אל העיר. השלטונות אסרו גם על איחוד משפחות במקרים שבהם קרובי משפחה התגוררו בכפרים שונים, ומסיבות של חתונה, או פטירה, ביקשו להצטרף אל בני משפחותיהם.

בעיר הבירה, ס"ט פטרבורג, ובערים גדולות אחרות שמחוץ לתחום המושב התנהלה מערכה שתוארה כ"ציד אדם", כלפי עשרות אלפי היהודים "הבלתי-חוקיים", שהצליחו בשיטות שונות להסתנן אל הערים שמחוץ לתחום המושב ולהשתקע בהן כעובדים נספחים לאותם אלפי יהודים "חוקיים", סוחרים ובעלי מקצועות, שזכו ברישיון ישיבה בערים אלה.

אפריל. הממשלה פרסמה תקנה האומרת כי משפחת יהודי שהשתמט מחובת השרות הצבאי תיאלץ לשלם קנס בסך 300 רובל, שאותו לא ניתן להמיר במאסר. מכסת הגיוס על צעירים יהודים מגיל 21 שנה היתה בשיעור של 12 אחוזים (בהתאם למספר התושבים היהודים בכל פלך).

6 בנובמבר. נפתחה ועידת קאטוביץ של נציגי האגודות של חובבי-ציון ברוסיה ובאירופה, בהשתתפות שלושים וששה צירים, רובם מרוסיה, אחד מרומניה, ששה מגרמניה, שניים מאנגליה, ואחד מצרפת. יוזמי הוועידה השתדלו לקשור את מועד הוועידה ביום הולדתו המאה של סר משה מונטיפיורי. לקראת הכנס אגודת חובבי-ציון של וארשה יזמה הפצת תמונה מפוארת של מונטיפיורי, שנמכרה באלפי עותקים, והכנסותיה קודש למפעל יישוב ארץ-ישראל. פינסקר נבחר לשמש כיו"ר הוועידה. בנאום הפתיחה שלו הדגיש פינסקר את הצורך בהחזרת העם היהודי אל עבודת האדמה בארץ-ישראל. בשנתיים שחלפו מאז פרסום "אוטואמנציפציה", השתכנע פינסקר כי ההתעוררות הלאומית בקרב היהודים כרוכה בזיקה לארץ-ישראל ולא לשום טריטוריה אחרת. לעומת זאת הצניע פינסקר בנאומו את הפן הלאומי-מדיני של התנועה החדשה, כדי לא להרגיז את יהודי המערב ולא להקשות על אפשרויות הפעולה המעשית בארץ-ישראל. עמדה פרגמטית זו של פינסקר נתקלה בביקורת מצד כמה מן הפעילים הצעירים באודסה ובראשם אשר גינצברג (לימים נודע בשמו הספרותי, אחד-העם), שתבעו זיהוי גלוי ומפורש של "חיבת-ציון" עם הרעיון הלאומי.

הוועידה החליטה על הקמת "אגודת מונטיפיורי להפצת עבודת האדמה בקרב היהודים או לתמיכה במתיישבים היהודים בארץ-ישראל". נבחר ועד מרכזי, בראשות פינסקר. מקום מושב הוועד יהיה באודסה. ועד-משנה ישב בוארשה, כפוף למרכז באודסה. עם הצטרפות אישים מיהדות המערב יועבר מרכז התנועה לברלין או למקום אחר במערב-אירופה. כן הוחלט על שיגור משלחת לארץ-ישראל, לבדיקת מצב המושבות שם, וכן משלחת פוליטית לקושטא, כדי לשדל את ממשלת תורכיה לבטל את האיסור על השתקעות יהודים בארץ-ישראל. הוחלט גם לגייס כספים לתמיכה במושבות פתח-תקווה ויסוד-המעלה ולמימון התיישבות הבילויים בארץ.

מדיניות הלחץ של הממשלה הגבירה שוב את ממדי יציאת היהודים מרוסיה. בשנים 1886-1884 יצאו מדי שנה כ-15,000 איש; בשנים 1889-1887 יצאו כ-30,000 איש מדי שנה.