ינו 012015
 

זאב קלונימוס ויסוצקי (1904-1824), איל התה היהודי ממוסקבה, שהיה חבר הוועד המרכזי של חובבי-ציון, נטל על עצמו שליחות לקושטא ולארץ-ישראל, במימון עצמי, כדי לבדוק אפשרויות הפעולה הפוליטית במרכז השלטון העותמני וכדי לבדוק את מצב המושבות בארץ ולהקים שם משרד קשר, שירכז את פעולות חובבי-ציון בארץ. בשליחות זו, שנמשכה שלושה חודשים, הובהר לויסוצקי, כי אפשרויות הפעולה המדינית בתורכיה הן אפסיות, בשל חשדנות המשטר כלפי חדירת יהודים לארץ-ישראל. גם הניסיון להקים ועד ציבורי שירכז את הפעילות של חובבי-ציון בארץ נכשל, בשל היריבות בין ירושלים לבין יפו והמחלוקת סביב השאלה היכן יהיה מקומו של המרכז.

ויסוצקי החליט להפקיד את ניהול ענייני חובבי-ציון בארץ-ישראל בידי אברהם מויאל, סוחר עשיר, מנכבדי העדה הספרדית ביפו ובעל קשרים ענפים והשפעה בחוגי השלטון העותמני בארץ. מויאל נהנה מאמון רב, אך הוא נפטר לאחר מחלה קצרה בדצמבר אותה שנה.

כרוז התקפה על פעולות חובבי-ציון בארץ-ישראל, "קול מהיכל", שהופץ בקרב הקהילות היהודיות ברוסיה, מטעמם של פרנסי הישוב הישן בירושלים, האשים את חובבי-ציון בפגיעה בקרן ר' מאיר בעל הנס, שממנה מתפרנסים רבבות היהודים היושבים בארבע ערי הקודש. היה זה סיבוב ראשון בפולמוס המתפתח בין חובבי-ציון לבין מנהיגי הציבור האורתודוכסי בארץ ובגולה.

התקפות על עסקני חובבי-ציון יצאו גם מחוגי המשכילים היהודיים המתנגדים לרעיון הלאומי היהודי. עיקר ההשמצות נסבו על שימוש לרעה בכספי התרומות שאוספים חובבי-ציון. האשמות אלה זרעו מבוכה ודמורליזציה אף בקרב חברי התנועה; זו סבלה כל הזמן מן הפיצול והתחרות בין האגודות הרבות שהרכיבו את התנועה והיוו קרקע נוחה לקליטת השמצות על האגודות האחרות ועל המרכז באודסה.

למבוכה הוסיפה התנהגותה של האגודה בביאליסטוק, בהנהגתו של הרב שמואל מוהילבר. מלכתחילה סבר מוהילבר כי הנהגת התנועה צריכה להיות בידי האדוקים, שמרכזם בביאליסטוק, ולא בידי המשכילים, שמרכזם באודסה. אנשיו הוסיפו שמן על מדורת ההשמצות כלפי ניהול הכספים המופקד בידי סניף ההנהגה בוארשה, בראשותם של ישראל יאסינובסקי ושאול פנחס רבינוביץ (שפ"ר). תככים אישיים, קנאות, חשדות ומריבות הרעילו את האווירה באגודות התנועה, בעיקר סביב הלשכה בוארשה. התנועה בוססה במי-אפסים. שורותיה הידלדלו. כספי התרומות התמעטו. פינסקר ביקש להתפטר ורק בלחץ כל האגודות ניאות להמשיך בתפקידו. לעומת זאת הוחלט לסגור את הלשכה בוארשה, על פי הצעת מנהיגי הלשכה עצמם.

ערכים אישיים
  1. שמואל מוהילבר (1898-1824), נולד בוילנה. למד בישיבת וולוז'ין. שימש ברבנות במקומות שונים והתבלט ביחסו המתון אל תנועת ההשכלה. ב-1873 השתתף בכנס משותף לרבנים ולמשכילים בס"ט פטרבורג, במאמץ לקרב בין עמדות שני הצדדים. בפרעות 1881 היה בין ראשוני הקוראים להפניית גל ההגירה לארץ-ישראל ולא לאמריקה. הוא ניסה לגייס את תמיכת רבני רוסיה בקריאתו. ב-1882 ייסד את הארגון הראשון של חובבי-ציון בוארשה. ב-1883 התמנה כרבה של ביאליסטוק ועשה אותה מרכז לפעילותו הציונית. ב-1884 השתתף בוועידת חובבי-ציון בקטוביץ והוכר כמנהיג המחנה הדתי בתוך תנועת חיבת-ציון. למרות נכונותו לשתף פעולה עם החוגים המשכילים בתנועה, שמרכזם באודסה, טען בתוקף לעליונות הקו הדתי ותבע את מנהיגות התנועה לו ולאנשיו. ב-1893 קרא להקמת "מרכז רוחני" בתוך תנועת חיבת-ציון, שיכוון את פעולותיה של התנועה בהתאם למסורת ישראל. קריאה זו הונחה ביסוד הקמת המזרח"י, המפלגה הדתית בהסתדרות הציונית (1902).