ינו 042015
 

סכסוך על שטחי מרעה בין איכרי פתח-תקוה לבין ערביי הסביבה התפתח להתנגשות חמורה, כאשר מאות ערבים הסתערו על המושבה, בשעה שרוב הגברים נעדרו ממנה, שדדו את עדר המושבה, התפרעו וגרמו נזק רב. בלחץ הקונסולים, אילצו השלטונות את הערבים להחזיר את העדר ולהעמיד לדין עשרות מן המתפרעים. בסופו של דבר הושגה סולחה בין המושבה לבין השכנים.

סכסוכים בין המתיישבים היהודיים לבין הפלאחים והאריסים או גם שבטי הבדואים בסביבה, על זכויות עיבוד הקרקע, המרעה, השימוש בבארות המים, היו חזון נפרץ. ברוב המקרים בשל קובלנות של האריסים והפלאחים על העברת זכויותיהם לידי הרוכשים היהודים, בלא ידיעתם ובלא התחשבות בהם. קובלנות כאלה החלו מפרשת רכישת אדמות מקוה-ישראל (1870) בלא פיצוי לערביי יאזור, שעיבדו את האדמות במשך שנים, ועד רכישת אדמות מתולה (1896), שנוסדה על אדמות כפר דרוזי נטוש, בלי ידיעת האריסים הדרוזים.