ינו 042015
 

בראשון-לציון הוקמה אגודת הפועלים הראשונה בארץ, שמנתה כשמונים חברים, ביניהם גם מתיישבים צעירים שעבדו כשכירים במשקי אחרים. מטרות האגודה: הרמת קרן הפועל היהודי, השגת מקומות עבודה, סיוע למובטלים, יישוב סכסוכים בין הפועלים לבין המעבידים, הגנה על תנאי העבודה, דאגה לחיי החברה של הפועלים. יחסים טובים נקבעו מלתחילה בין האגודה לבין איכרי המושבה, שהסכימו להוסיף לשכרם של הפועלים היהודים שליש בהשוואה לשכר הפועלים הערבים.

הברון רוטשילד הגיע לביקור ראשון בארץ. הוא ביקר בירושלים ובמושבות הנתמכות על ידו – ראשון-לציון, פתח-תקווה, זיכרון-יעקב, ראש-פינה. הוא ייסר את האיכרים בראשון-לציון ובזיכרון-יעקב, שהתקוממו על משטר הדיכוי שהנהיגו פקידי הברון. חמורה במיוחד בעיניו היתה התמרדותם של איכרי ראשון-לציון, בהנהגת יוסף פיינברג, האיש שקישר בשעתו בין מייסדי ראשון-לציון לבין הברון. פיינברג אולץ לעזוב את המושבה כדי לשכך את חמת הברון. איכרי המושבה אולצו לחתום על תנאים מגבילים ומשפילים עוד יותר. נשללה מהם חירות ההתאגדות והביטוי ונאסר עליהם להכניס אורחים למושבה ללא אישור הפקיד. גם אגודת הפועלים התפוררה תחת עקת המשטר הנוקשה שהונהג במושבה.

הברון הסכים לפרוש את חסותו גם על המושבה יסוד-המעלה.

עם גידול הישוב היהודי ביפו (1,500 נפש), הוקמה על גבול יפו שכונה יהודית – "נוה-צדק". ב-1890 הוקמה לידה השכונה "נוה-שלום".

הוכרז חרם מטעם רבני הקהילה האשכנזית על הרב חיים הירשנזון, המקורב לקבוצת בן-יהודה, בשל הדעות המתקדמות להן נתן ביטוי פומבי. הקונסול הגרמני התערב, לבקשת הירשנזון, והביא למאסרם של ראשי המחרימים. הפרשה הסעירה את הישוב היהודי בירושלים ואת החוגים האורתודוקסיים בחו"ל. במקביל הטילה הקהילה הספרדית חרם על בן-יהודה, בשל הביקורת שהטיח כלפי מוסדות הקהילה בעיתונו "הצבי".

15 בדצמבר. הממשלה העותמנית נסוגה תחת לחץ המעצמות והאריכה את השהות המותרת לצליינים לתקופה של שלושה חודשים. בהמשך המשא-ומתן עם המעצמות הודיעה הממשלה, באוקטובר 1888, כי ההוראה מכוונת למנוע הגירה המונית לארץ, אך לא תחול על מהגרים בודדים.