ינו 042015
 

יצא לאור הרבעון Jewish Quarterly Review, מאסף למאמרים ומחקרים במדעי היהדות, בעריכת ישראל אברהמס וקלוד מונטיפיורי. לאחר עשרים שנה עבר כתב-עת זה לרשות מכללת דרופסי (Dropsie College) בפילדלפיה בארצות-הברית, מעוז אקדמי של התנועה הרפורמית, בהנהגת סיירוס אדלר.

ערכים אישיים
  1. קלוד יוסף גולדסמיד מונטיפיורי ( Claude Joseph Goldsmid Montefiore, 1858-1938), קרוב משפחתו של משה מונטיפיורי. למד באוקספורד, שם היה תלמידו וחניכו של הוגה הדעות הנוצרי הליברלי, בנג'מין ג'ואט (Benjamin Jowett). אחר כך למד בבית-הספר הגבוה לחכמת ישראל בברלין, שם היה חניכו של המלומד סולומון (שלמה) שכטר, אותו הביא לאנגליה כמורה פרטי. ב-1902 ייסד את תנועת הרפורמה הרדיקלית – Jewish Religious Union - שב-1911 התגלגלה בתנועת "בית-הכנסת היהודי הליברלי (Liberal Jewish Synagogue ). ב-1926 התמנה כנשיא ההתאחדות העולמית של היהדות הפרוגרסיבית (World Union for Progressive Judaism ). בין השנים 1895 ל-1921 שימש כנשיא האגודה האנגלו-יהודית (Anglo-Jewish Association), אחד משני הארגונים הגדולים של יהדות אנגליה, בצד "ועד שליחי הקהילות" (Board of Deputies). הוא ייסד במשותף עם התיאולוג הקתולי ברון פון הוגל (Baron von Hugel) את "החברה הלונדונית לחקר הדת" (London Society for the Study of Religion), פורום קבוע בו נפגשו הוגי דעות יהודיים ונוצריים ודנו ביחסי הנצרות והיהדות. שאלה זו העסיקה את מחשבתו של גולדסמיד מונטיפיורי. הוא סבר כי היהדות מהווה פיתוח מקורי ומגובש יותר של מושג האלוהות ומבטאת גרסה נכונה יותר של היחס בין האל לאדם; אך הוא היה מוכן להודות בכך שהנצרות מציגה גרסה משכנעת יותר מבחינה מוסרית. הוא טיפח תקווה כי בעתיד תתאחדנה שתי הדתות. אחד-העם תקף בחריפות את דעותיו של גולדסמיד-מונטיפיורי וטען כי אין כל אפשרות ליישב בין המוסר היהודי המבוסס על עקרון הצדק לבין המוסר הנוצרי המבוסס על עקרון האהבה.