ינו 012015
 

פברואר. הממשלה הרוסית הסכימה להעניק רישיון פעולה לאגודה בשם "חברה לתמיכת בני ישראל עובדי אדמה ובעלי מלאכה בסוריה ובפלשתינה", שמקום מושבה יהיה בעיר אודסה. בכך הוכתרו בהצלחה מאמצים שנמשכו שנים מטעם חובבי-ציון ברוסיה להשיג לגליזציה לפעילות התנועה. פריצת הדרך באה לאחר שנודע כי הממשלה התורכית ביטלה את האיסורים וההגבלות על הגירת יהודים לארץ-ישראל. הישג זה נזקף לזכותו של עורך "המליץ", אלכסנדר צדרבאום (אר"ז), עליו הטילו חובבי-ציון את המשימה. הידיעה על השגת האישור הממשלתי עוררה התרגשות רבה בציבור היהודי והעניקה תנופה ועניין מחודשים בפעולות התנועה. ייסוד האגודה חייב ריאורגנזיציה של מוסדות התנועה. אספה כללית של "החברה האודסאית", שהקיפה את נציגי כל אגודות חובבי-ציון ברוסיה, התכנסה באפריל ובחרה ועד בראשותו של פינסקר, שנקרא "הוועד האודסאי". האספה החליטה גם להקים ועד-פועל בארץ-ישראל, שירכז שם את פעילות "הוועד האודסאי". משלחת בראשות הרב מוהילבר יצאה לארץ-ישראל לבדוק את מצב המושבות בארץ ולהכין את הקמת הוועד-הפועל הארצישראלי. על פי המלצת המשלחת מונו שלושה אישים – זאב טיומקין, י. בן טובים, וי. מ. פינס – כחברי הוועד-הפועל שקם ביפו.

בעיתונות הרוסית ובעיתונות האירופית נתפרסמו ידיעות על תכניות הממשלה להגביל עוד יותר את חופש התנועה והפעולה של היהודים ברוסיה. על פי הנחיות, שככל הנראה יצאו מפטרבורג, נצטוותה המשטרה, בערי המחוז, להקפיד על התנהגות היהודים במקומות ציבוריים, בייחוד ביחסיהם עם פקידי השלטון. צעדים חדשים אלה עוררו התרגשות ואף גיחוך בקרב הציבור היהודי והלא-יהודי ברוסיה.

במסגרת ההגבלות החדשות נתפרסמה תקנה השוללת מן היהודים את הזכות להשתתף במועצות המחוזיות (זמסטווא), המהוות מעין מוסדות ממשל עצמי ומורכבות מנציגי התושבים המקומיים המשלמים מסים. הנימוק שניתן להוראה זו היה שהיהודים הם "גורם המתנגד לממלכה בכלל".

הצנזורה הממשלתית אסרה על פרסום גילוי-דעת, עליו חתמו למעלה ממאה סופרים והוגי-דעות, ביניהם ולדימיר סולוביוב (יוזם הכרוז), לב טולסטוי, ו. קורולנקו, ובו מחאה עזה על גילויי האנטישמיות ברוסיה ועל שיתוף הפעולה של העיתונות הרוסית עם הקו האנטישמי. בכרוז זה נאמר בין השאר: "גירוי השנאה הגזעית והדתית המנוגדת לרוח הנצרות פוגם ברגש היושר ואהבת הבריות, משחית את מידות החברה ועלול להביא לידי פראות מוסרית, בייחוד בזמננו, זמן שקיעת הרעיונות ההומניים וערעור היסוד המשפטי בחיינו. לפיכך, מתוך רגש הקיום העצמי הלאומי בלבד, יש לפסול את התנועה האנטישמית לא רק משום אי-המוסריות שבה, אלא גם מפני סכנתה הקיצונית לעתידה של רוסיה."