ינו 042015
 

בבחירות לפרלמנט נבחרו 11 צירים אנטישמים, ביניהם קרל לואגר (1844-1910 , Karl Lueger)
בווינה קמה "אגודה למאבק באנטישמיות" ובראשה כמה אינטלקטואלים נוצריים ידועי שם.

ויקטור אדלר, מנהיג המפלגה היהודי של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית האוסטרית טען בקונגרס השני של האינטרנציונל הסוציאליסטי, שהתקיים אותה שנה בבריסל, שאין זה רצוי כלל להילחם באנטישמיות, כיוון שהיא מסייעת, שלא מדעת, לסוציאליזם. בחוגי הסוציאל-דמוקרטיה בגרמניה ובאוסטריה כינו את האנטישמיות "סוציאליזם של שוטים", בשל העובדה שמנהיגי התנועה האנטישמית תקפו בנשימה אחת הן את הקפיטליזם והן את היהודים. באותו קונגרס של האינטרנציונל הסוציאליסטי פעלו שני המנהיגים הסוציאל-דמוקרטיים היהודיים – ויקטור אדלר מאוסטריה ופאול זינגר מגרמניה – נגד הצעת החלטה בגנות האנטישמיות, שהביא הציר הסוציאליסטי מארצות-הברית, אברהם קאהן. הקונגרס אישר הצעת החלטה נגדית שאמרה, כי הקונגרס מגנה כל פרובוקציה אנטישמית או פילושמית שיוזמים הקפיטליסטים והממשלות הריאקציוניות כדי להסיט את התנועה הסוציאליסטית מדרכה ולפלג את המוני הפועלים. הקונגרס אינו מכיר בניגודים אתניים וגזעיים, רק בניגוד המעמדי בין קפיטליסטים ופרולטריים.

ערכים אישיים
  1. קרל לואגר, החל את דרכו הפוליטית כחבר המפלגה הפרוגרסיבית ובעל השקפות דמוקרטיות, שקרא לשוויון בין הדתות. בסוף שנות ה-80 חל שינוי בהשקפותיו. הוא התחבר לגיאורג פון שנרר האנטישמי והשנים יזמו הצעת חוק שיחסום הגירת יהודים מרוסיה ומרומניה. ב-1893 יזם את ליכוד הסיעות הנוצריות בפרלמנט והקים את המפלגה הנוצרית-סוציאלית, שאותה הנהיג עד יום מותו. מפלגתו של לואגר משכה בעיקר את אנשי המעמד הבינוני הנמוך. לואגר היה הראשון שכרך יחד את שנאת הקפיטליזם ושנאת המרקסיזם שרווחו בקרב הזעיר-בורגנות הגרמנית וקשר אותם ביהודים. לאלה הצטרפה כמובן גם השנאה הנוצרית המסורתית. ב-1897
    מונה לואגר כראש עיריית וינה, לאחר שבשלוש הזדמנויות קודמות פסל הקיסר את בחירתו. לואגר זכה לפופולריות רבה גם בתפקידו כראש עיר. ללואגר נודעה השפעה רבה על עיצוב האנטישמיות של אדולף היטלר, אף שלואגר לא ביסס את השקפתו האנטישמית על קביעות גזעניות. לואגר קיים קשרים עם יהודים ונהג לומר: "מיהו יהודי - אני אקבע!".



  2. ויקטור אדלר (Victor Adler, 1852-1918) , נולד בפראג. בילדותו עבר עם משפחתו לווינה, שם עשה אביו הון והתנצר. אדלר למד רפואה ולאחר שנשא אשה, התנצר אף הוא, "כדי לחסוך מבוכה מילדי". התמסר לפעילות פוליטית בתנועה הסוציאליסטית האוסטרית ועמד בראשה. הנהיג את המאבק להנהגת זכות בחירה לכל, שהוכתר בהצלחה בשנת 1905. נכנס לפרלמנט באותה שנה וכיהן שם עד מותו. ב-1918 התמנה כשר-החוץ בממשלה הסוציאליסטית של אוסטריה. השאלה היהודית הציקה לאדלר כל חייו; אך הוא התעקש על גישה "סוציאליסטית" לבעיה: סירב להכיר בקיומה של בעיה מיוחדת של פרולטריון יהודי הסובל מאנטישמיות הרווחת בקרב הפרולטריון הלא-יהודי, והתנגד ללאומיות יהודית.